1. לצופה מן הצד קשה להבין את שומרי המצוות לגווניהם. לא ברור לו מדוע צריך לעשות דברים בצורה מסוימת ולהימנע מפעולות ספציפיות. למה צריך להתלבש באופן מסוים ולהתנהל, באופן כללי, על שביל שלא נראה ברור בעליל.

העניינים משולים למטבח שף: הפועלים עובדים, בלגן, רעש ולצופה מכוכב אחר לא ברור מה הם צריכים את כל הטררם הזה בזמן שבשכונה סמוכה אפשר להתרווח על כוס תה מוכן ועוגה ב-20 שקלים ולשוחח בנחת על עניינים מרתקים שברומו של עולם. זמן מה לאחר מכן נראה את הארוחה הבנויה לתפארת. אבל גם אם לא נראה - כל עובד מחזיק בלב סיפוק ומשמעות מעצם העבודה.. מגוחך לשאול אותו: מה הטעם לטרוח? לא חם לך עם הלבוש הזה במטבח? ומה עם קצת 'להשתחרר'?

2. בדורנו, אם הינך אחוז בחבלי בוץ של גשמיות, נדיר להצליח להביט על אדם שומר מצוות כיצור 'הגיוני' מכדור הארץ. אנשים טובים לא אומרים את זה בפרצוף בגלל אינטרסים מסחריים, משפחתיים או חברתיים. אבל לא מדובר ב'הבנה' - אלא במיומנות בסיסית באזור הנוחות של הנימוס. מילות 'הכלה' גדולות לא יצליחו לשנות את משוואת חוסר ההבנה בין שומר מצוות לשאינם. במקרים מסוימים, אי ההבנה גולשת למחוזות לא נעימים דרך המקלדת או בהתבטאויות קשות.

ככה זה כשאתה לא באמת מבין את הקטעים 'של הדתיים האלה' (גם אם אתה מצהיר שכן). קשה לאהוב אותם במובן הנפוץ של המילה בלי ענווה והצהרת 'איני יודע' לגבי אורחות חייהם. מאידך, גם שומרי מצוות מהודרים מפספסים את נקודת אי ההבנה העמוקה בינם לאחיהם ובוחרים לחיות במעין שלום שטחי או במלחמה עכורה.

3. צריך להבין: אי ההבנה בין שומרי מצוות לשאינם מוגדרים כך - היא חד סטרית. 'שומר מצוות' עשוי להבין בנקל כל 'חילוני'. הוא יסביר לעצמו בלב שמדובר ב'תיקון שנשבה' או אדם שלא זכה להכיר 'בטוב' את היהדות וחשיבות קיום המצוות כהלכתן. לעיתים יניח בפשטות שהעומד מולו הינו אדם הדבוק כליל בשרעפי חייו הגשמיים ומאמין שאינו מסוגל לוותר על הנאותיו והרגליו הקטנים למען משמעות גדולה יותר. לשומר מצוות לא מסובך להבין את מי שבחר לוותר על שמירת מצוות - כי האמת היא שגם לשומרי מצוות לא תמיד קל ובכל זאת רבים מהם מתאמצים, במקום להקליל ו'להשתחרר' מהן או מחלקן.

4. לצידם של שומרי מצוות שקשה להם (למי לא?) והם משקיעים מאמץ, כל יום מחדש, מתוך אמונה שאין דרך טובה אחרת - נמצאים המקלילים לסוגיהם. איש איש וההקלות שלו. איני מדבר על המקלים במצוות מאי ידיעה או מאמונה מצערת שהם לא מסוגלים לחיות אחרת, אלא על המקלים מתוך בחירה מודעת שמטרתה להגביר את הכיף הגשמי בחייהם. רק המקל עשוי לדעת בעצמו משום מה הוא מקל. לכן, בלי לשפוט, אומר כך: כשאתה נכנס לעדת 'המקלילים' מתכנסת בקרבך הבנה חדשה לגבי 'אחיך החילונים' ודרומה.

הם כבר לא 'תינוקות שלא זכו לדעת מה נכון ליהודי' או 'אנשים שקשה להם להתרגל למחויבות מוחלטת למצוות'. כעת, הם משהו אחר לגמרי; מעין יהודים העומדים בפני עצמם. זן מיוחד שאינו מחויב לשורשים המשותפים והגדולים מכולנו. 'זאת הבחירה שלהם'. כביכול, זאת אחלה דרך, לכתחילה, לא להתחייב לשמירת מצוות, כל עוד המצפון לא מייסר אותך.

5. "רווח ההקללה" - אם אפשר לכנות אותו כך - הוא כפול: קל לך וקל לך גם 'להבין' ציבור רחב; מחילוני אדוק מאוד ועד מסורתי נעים הליכות שנלחם לא להתפתח רוחנית (גם אם הוא יכול). ככה זה כשאתה בוחר להקליל. אתה מוכרח להפוך את כולם ל'בסדר'. עבדים מודרנים למצפון פנימי, כמוך. אך מצפון - צר לי לומר - אינו חזות הכל אצל יהודי, אם בכלל.

שהרי התרגלות זה עניין טבעי. כל עניין שנשבר כמה פעמים - עשוי להרגיש עם הזמן 'בסדר', גם אם לא גדלת כך. כל שכן אם לא הכרת דרך אחרת מעולם. כמו שיש 'תרגילי התחזקות' יש 'תרגילי התחלשות' ואת זה צריך לקחת בחשבון, לפני הכל, עבור עצמנו. 'לחיות עם עצמך בשלום ולהרגיש טוב' זה חשוב מאוד, אך איננו עבדים של תחושות (גם אם השיח סובב אך ורק סביבן).

6. למרות 'שיח ההכלה' הפורה בשנים האחרונות, נדמה שמשהו לא עובד. כעת כבר קשה לחמוק מצבעי השחור-לבן הפשוטים בסיפור ההבנה בין שומרי מצוות - לשאינם חתומים על ההתחיבות אליהן עד כמה שדעתם משגת. הצבעים הפשוטים האלה תמיד היו שם מתחת לכל זרמי 'קבלת האחר'.

יהודי מחויב למצוות או לא מחויב למצוות - זאת השאלה. במה אנחנו מאמינים? אנחנו תלויים זה בזה ואם אדם מעצם היותו 'יהודי' מחויב במצוות - זה אומר שלדעתו כל היהודים חייבים בהן, גם אם קשה להן, הם אינן מכירים בהן ולא 'בא להם' במובן הפשוט. אין לשפוט את מי ש'לא מתחבר' מטעמים הכמוסים עימו או ש'לא זכה להכיר את יהדותו' (הנה, חזרנו לזה). אך אי אפשר לצבוע את השחור-לבן בצבעי המרגיש-לי ובלי מילים מפורשות, לומר בעצם, ש'כל היהודים צודקים', איש איש יבחר את דרכו לפי רגשותיו האישיים ויאלץ את המתאמצים היומיומיים לומר לו 'יישר כוח'.

אנו אמונים על 'ואהבת לרעך כמוך' - אך אין שום קשר בין אהבה לבין הפנמה מצערת שכן, יש גם תועים ומתעים בסיפור היהודי הכולל בבסיסו אמונה פשוטה באלוקים המכוון את הכל ושאיפה לקיום כל המצוות עד כמה שאפשר.

כשנבין שיש תועים - נשמח על כל מצווה שקיימנו גם אם אנחנו מסתדרים עם המצפון נהדר בלעדיה. התעקשות על 'ואהבת לרעך כמוך', גם אם הוא הזולת מתעצבן כשאנחנו חושבים שהוא 'תועה', למשל. זאת אהבה. בואו נתחיל בזה.

הכותב הוא במאי הסרט החדש 'מדריך למתבונן האמיץ' המוצע לצפייה בחינם בסוכות הקרוב בלבד