יותר מחודשיים שאנחנו במלחמה שהתחילה בהפתעה קשה וחדה, ונמשכת כבר זמן רב מבלי שסופה נראה באופק. איך עשויה להיגמר המלחמה? הביטוי השחוק "מיטוט החמאס" לא באמת עונה על השאלה. ברגע כלשהו, שעושה רושם שהוא מתקרב והולך, ישראל תגיע להסכמות עם מדינות אחרות על מצב גיאופוליטי חדש במרחב. איך יראה המצב החדש? השאלה הזו, שעודנה פתוחה, תלויה ברעיונות שיונחו על השולחן המדיני על ידי ישראל, על ידי בעלות בריתה ובראשן ארצות הברית, וגם על ידי החמאס ובעלות בריתם. יש חשיבות אדירה לשאלה הזו לא רק ביום שאחרי המלחמה, אלא גם במהלכה. היעדים ששואפים להגיע אליהם והבחירה במסלולים מסויימים מבין האפשרויות העומדות בפנינו, תלויה בשאלת המטרות שאליהם מנסים לחתור. כל עוד אין תמונת עתיד שאותה מנסים להשיג, האפשרות לבנות נתיבים שיובילו אליה בהכרח מוגבלת. כותרות הנוגעות לשאלה הזו מתפרסמות כל העת, כבר מראשיתה של המלחמה. עם זאת, יש פער עקבי בין הכותרות שמקורן בשיחות המדיניות לבין עיקר השיח הישראלי. דוגמה לכך נוגעת ל"שאלה הפלסטינית" ושאלת עתידן של יהודה ושומרון, ולכך שהקשר בינן לעזה שב ועולה ללא הרף. בשיח הישראלי החיבור הזה נתפס כבלבול, או הסטת המבט אל כיוון לא רלוונטי, וזאת למרות העקביות, ולמרות התייחסויות שבות ונשנות של גורמים פוליטיים מרכזיים בישראל. התגובה השכיחה בציבור היא כאל סטיה מהאתגרים שבמרכז המלחמה. הפער הזה מייצר דיסוננס שיש בו סכנה. הוא מפקיר את הזירה המדינית ליוזמה של אחרים, וגם עלול להוביל לשבר קשה בציבור הישראלי שאינו מוכן להצעות שמתעצמות על השולחן המדיני הבין לאומי. בדיון הבין לאומי עזה המשיכה כל השנים להיות קשורה לשאלה הרחבה יותר של עתיד הלאומיות הפלסטינית במזרח התיכון. ההכרזות החוזרות ונשנות של ארה"ב ובעלות הברית הנוספות של ישראל הנוגעות לרשות הפלסטינית, חזון שתי המדינות, או עתיד ההתנחלויות, צריכות לחלחל לציבור בישראל ולאפשר לנו לקלוט שכל דיון על עתיד עזה כרוך מבחינת הקהילה הבינלאומית בעתיד יהודה ושומרון. זו לא רק אמירה חיצונית, וגם הממשלה מתבטאת בנושא לא פעם. כך למשל האמירה של ראש הממשלה "אני היחיד שאמנע מדינה פלסטינית אחרי המלחמה" למעשה חושפת שזהו הנושא שבדיון, ומדינה פלסטינית היא תוצאה של המלחמה שיש לה סבירות גבוהה. למעשה, עצם התמיכה של נתניהו בשימור הכוח של החמאס בעזה התבססה לאורך השנים על החשש מיצירת מדינה פלסטינית אם יהיה חיבור פוליטי בין יהודה ושומרון לרצועת עזה. חיזוק הרשות ואנשי פתח ביו"ש מצד אחד, וחיזוק החמאס בעזה מצד שני, נועדו לתקוע טריז פוליטי בין התנועות ולהחליש את שתיהן. עינינו הרואות שהתכנון הזה לא לקח בחשבון שלל דברים, וביניהם את האפשרות שלחמאס יש תכניות רצחניות משלו, והרבה יותר כוח ממה שהיינו מוכנים להודות שצבר. מה מתכננת ישראל שיקרה "בין הים לירדן"? מהן ההצעות הפרקטיות שיש למדינת ישראל להציע לגבי המצב הגאופוליטי באיזור? השאלה הזו אינה לוקסוס שאפשר לדחות לזמן עתידי כלשהו אחרי שנסיים לעמוד על נפשנו אל מול מחבלים רצחניים. התשובות דרושות היום כדי לבנות את המאבק במבקשי רעתנו באופן אפקטיבי, כך שיוביל לכיוונים שאנחנו רוצים בהם ולא להסכמים שיכפו עלינו. לא נעים להכיר בכך, אבל התלות שלנו במדינות אחרות גדולה מאד, ואין לנו אפשרות לנהל מלחמה בעזה או בצפון בלי גיבוי של מדינות נוספות. עוד באותו נושא: שיגרת מלחמה מי צריך חוק? מי יתקן את נזקי הימין החדש? אני אופטימית, עשינו את תפקידנו נאמנה במקביל, אף שיש נטיה להתייחס למתקפות החות'ים כאתנחתא קומית, מדובר במתקפות משמעותיות על נתיבי הסחר הבינלאומיים שיש להן השלכות מהירות על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל. כל זה מתרחש על רקע עימותים בין מעצמות שמסתכלות על האיזור שלנו כשבריר מתוך תמונת כוחות ואינטרסים גדולה בהרבה. מה שחשוב לנו לא בהכרח חשוב לבעלות בריתנו אבל אין משמעות הדבר שנוכל להתעלם מדבריהן, אלא להפך: אם לא נשמיע קול בצורה שעשויה להיקלט בהצלחה אצל מקבלי ההחלטות במדינות אלו, יכפו עלינו מהלכים שלא אנחנו יזמנו. למרות המצוקה הממשית בישראל כעת, שמקשה עלינו לחשוב בבהירות ולנהל דיונים מעמיקים, ואחרי שנים שבהם שאלת הפתרונות לסכסוך הישראלי – ערבי נדחק ממרכז השיחה הפוליטית, החברה הישראלית מוכרחה למצוא את הדרך לנהל דיון יצירתי בנושא. התשובות לא חייבות להיות כאלה שכבר קיימות בשיח. למעשה, יהיה נהדר אם יצופו רעיונות חדשים. הנחות היסוד של הדיון גם הן ניתנות להגדרה מחדש, כך למשל התחיל לקרות בהסכמי אברהם בשעתו. יחד עם זאת, לא סביר שתהיה אפשרות שלא לספק תשובות לגבי עתיד יהודה ושומרון כחלק מיצירת איזון מחודש בעזה. בידינו לבחור האם היוזמה תהיה אצלינו, והאם הציבור הישראלי יהיה מוכן להסדרים שישורטטו, או שנמצא את עצמינו שוב מופתעים והלומים. דומני שעל אף הקושי הגדול לבנות את השיחה באופן מיטבי, ההשלכות של הפתעה כזו מסוכנים מכדי שנבחר להמתין להנחתות מבחוץ.
