הדברים הבאים נכתבים מייד לאחר הלווייתו של הקדוש, רס"ר הרב אלקנה ויזל הי"ד, שנפל עם חבריו הלוחמים בציר כיסופים, בואך נווה דקלים תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן. הרב אלקנה שנולד לפני 35 שנים במקום שבו נפל, בנווה דקלים, השאיר אחריו מכתב מופלא שהוקרא בהלוויה על ידי אלמנתו הגיבורה והמופלאה גלית, שה' ישלח לה ולילדיה כוחות ונחמות. אז כנראה כבר קראתם את המכתב הזה איפשהו ברחבי הרשתות החברתיות, ובכל זאת, הנה הוא שוב – צוואתו האישית והלאומית של הרב אלקנה: "אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה קרה לי משהו. קודם כול, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. "אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות. "תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות. תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים! "בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להיפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם". כשגלית עמדה בהלוויה, בגשם שוטף, שזרם כמו הדמעות מעיני כל הנוכחים, והספידה את בעלה המתוק והגיבור, במילים נוגעות, אישיות ומרגשות עד כאב, היא גם הטעימה והתאימה את לשון המכתב הזה לילדיה שעמדו לצידה. וכך – נטעה בהם ובכל מי שעמד שם באותם רגעים מרטיטים נוראי הוד, נטיעות של אמונה ותקווה. נטיעות לרגל ט"ו בשבט התשפ"ד. עוד באותו נושא: עם מחפש משמעות אם יש את נפשך לדעת עם של גיבורי כוח בדרך אמונה בחרנו, בדרך אמונה שבנו סיבת החיים שלנו לפירות המתוקים של משפחת ויזל, שהרב אלקנה היה אחד מיוחד מהם, יש שורשים איתנים שאנו זוכים להכיר כשכנים וכחברים קרובים. דבריו של הרב אלקנה צמחו מתוך הקרקע האיתנה הזאת של הוריו היקרים. קרקע של תורה, חינוך, אמונה ועין טובה. קרקע של יראת שמיים טהורה לצד מלאכת כפיים שנוגעת ברגבי אדמתה של ארצנו הקדושה והטובה. זהו החומר שממנו קורצו הלוחמים שלנו. שאוחזים בנשקם מתוך אהבת התורה, העם והארץ. ישרות וערכי נצח. ובזכות לוחמים כאלה גם ננצח בעזרת ה' את אויבינו השפלים, שכל מהותם הפוכה לזאת של לוחמינו. דבריו של הרב אלקנה במכתבו האחרון היו זיקוק ותמצית של הקרקע והשורשים שמתוכם צמח, גדל והתעלה. ודווקא בימים כאלה, שבהם סערה פוקדת את הנפש, חשוב להתחבר לשורשים האיתנים שלנו. בבוקר יום שלישי, כשרבים כבר ידעו חלק מפרטי האסון הנורא בליל שני, התקשיתי לאתחל את היום. אומנם לצערנו התרגלנו לבשורות קשות בחודשי המלחמה הרבים, ובכל זאת – היה משהו בעיתוי ובהיקף הנפגעים שגרם לי להשתתק לרגע. ואז העבירו אליי סרטון באורך דקה, של מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, ודבריו שם הזכירו שוב את המשמעות העמוקה של המאורעות שעוברים עלינו. וכך אמר: "היום בבוקר אמר לי נהג: אני מדוכא. אמרתי לו: אני אשיג לך את המספר של החמאס, תודיע להם את זה. הם ניצחו, בגללך. אתה כואב? כן. אתה אבל? כן. אתה מצטער? כן. אבל מדוכא?! אין לך יותר כוחות נפש?! כל העמים שסיבת קיומם הייתה 'לעשות קייטנות' – אינם. יש עוד כמה שצריך לטפל בהם, אבל כללית – נעלמו. אין אשור, יוון, רומא, בבל. מה נשאר מהם? העם היחידי שהוא חי באמת באופן מתמיד במציאות, עם כל הצרות שעושים לו – זה עם ישראל. באנו לעולם בשביל זה. בשביל לבער את הרע מן העולם. זאת סיבת החיים שלנו!". עמלק שבפנים השיר שאולי מזוהה יותר מכל שיר אחר עם המלחמה הנוכחית הוא השיר "לצאת מדיכאון" של הזמר והיוצר יגל אושרי. פס הקול הישראלי המרגש הזה, שליווה כל סרטון של חיילים שחוזרים הביתה מהחזית כשברקע המילים: "עוד יבואו ימים טובים, אני מבטיח, עוד יבואו ימים טובים... גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך, את עצמך, את הדרך הביתה, תמיד זה הכי חשוך לפני הזריחה..." המילים הטובות והמנחמות האלה ביטאו, כך נדמה לי, מעבר לחוויה האישית, חוויה לאומית של עם שנאבק על חייו, שיוצא מעומק החושך של גיא צלמוות שבו היה שרוי, אל האור, לביעור קיני הרשע שסובבים אותו. המלחמה הזאת של דורנו בעמלק איננה מתמצה רק ביריב חיצוני. היריב החיצוני משקף בירור עמוק ופנימי שמתרחש בתוכנו. וכך הדגיש הרב אלישע זצ"ל בשיחה שבה עסק במלחמת עמלק, עליה נקרא גם השבת: "הרב חרל"פ מסביר שהתחום המשמעותי ביותר בנוגע למלחמה בעמלק, שבו הוא מנהל את מירב המאבק ואותו הוא מנסה להכניס לתוכנו, הוא התחום של הדיכאון. "רואים כיום את העוצמה והיקף התופעה. ערכו משאל בין מאה ועשרים חברי הכנסת בישראל כמה מהם לוקחים תרופות למניעת לחצים, דיכאון, חרדות, ייאוש וכעס. התוצאות לא היו חיוביות, רבים מהם נוטלים תרופות כאלו. הרופאים היום מזהים שהסיבה הבסיסית והעיקרית לפריצת מחלות בעולם המודרני, ולעיתים היא גם גורמת לחוסר יכולת בהתמודדות איתן, היא הדיכאון". להמשיך לבחור בחיים דברי הרב חרל"פ שהזכיר הרב אלישע, מובאים בספרו "ממעייני הישועה" (פרק כ"ח, עמ' קע"ה): "בסוף הימים כשהסטרא אחרא (הצד האחר, כוחות הרוע, כגון עמלק וכדו') מרגישה כי קצה קרב... נאבקת היא על קיומה ופורשת ענני עצבון ורוח דכאון על הכל, ומרוויחה בזה שמתעוררים פקפוקים והסוסים ועל ידי זה נעלמת האמונה וכל צבאות קדש פעולותיה... לכן ראשית דרכה להזיק ולהכניס עצבון ודכאון בכל העולם. "הוא עניין התעוררות המלחמות בסוף הימים שבזה יורד הכל מן הסדר, ובאין סדר אין נחת ואין שלות רוח, ואולם דווקא בשביל זה יש להתאמץ ביותר להתלבש בשמחה ובטוב לבב למרות כל הצרות, העינויים והיגונות, כדי להימצא אז ברוח וודאות לדחות בזה את כל הפקפוקים, ההיסוסים והספקות, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". שני פנים למלחמה בעמלק; צד אחד – המלחמה באויב הממשי שמבקש לכלות אותנו, והצד השני – המלחמה בניסיונו להפיל את רוחנו, לייאש אותנו ולזרוע בתוכנו בהלה, ייאוש וספק. צה"ל מנצח וימשיך לנצח בקרבות מול האויב החיצוני. הצוואה של הרב אלקנה לכולנו היא לנצח את האויב הפנימי – "אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני... אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות". בלעדיך הרב אלקנה, לא בטוח שזה יהיה כל כך פשוט, אבל אנחנו מבטיחים להתאמץ. שנהיה ראויים לצוואה שלך.