יצירות של בקטנה

הליברליות שברה לה את השיניים, חרדות ומחסומים רגשיים
מילים נפוחות כדי למלא לה חלל בריק.

צידוק הדין ואהבת הבריאה, כפיים סוערות למֶשַחקים באש,

פילוסופיות וטקטיקות לחימה כנגד השעון, אל מול אלוהי הזמן

תיאוריות לחיפוש אהבה, עין שלישית ורוחניות מעושה
(שבמשך הזמן הפכה עורה למאוסה).

רק לחיות באושר.

נמחק

-נמחק-

נמחק

אני לא יודע, אבל לפעמים אני מרגיש מן חור כזה באוויר הפנימי שלי
כאילו כל העצבות שבעולם באה ומצאה מנוח בליבי.
מועקה, כזאת שעולה מהבטן ונתקעת בגרון, נשמעת בַקול ומשתקפת בעיניים
גרגירי עצב שננשבו מכף יד גדולה היישר למול פני הנועזים.
חבל.
דווקא ציפיתי ליותר מהאלוהים של העולם.

נמחק

נמחק

העט בידי והוא רץ כבורח.
מתת אל מושחתת,
אני משליך יהבי בכתיבה,
נותן כל כולי, באהבה.
בשיניים חשוקות,
דמעות ניגרות על דף.

הכל כתוב ובליבי סערה,
עיניי בוערות, מוחי קודח ורק חיוכי כאילו
משרה שלווה.
מכסה על פשעים,
על טעם של חטא,
על אהבה נבזית.
על שנאה, מכשול וכאב.
מכפה עליי, שומר מפני שאר האדם.

קו מתוח, דק, מקרין טוּב.
היצירה מציפה את

נמחק

בשקט, בדממה, אני מביט ודומם.

מחכה ומאזין, זוהר נוגה.

האיזון מתגלם לו קמעה קמעה, באהבה, בנחישות.

בעדינות וקשיחות במקביל.

חיוך שקט. מחפה, מגן עלי.

שלווה בעיניי, כל כך הרבה טוּב.

לאט לאט אני מבין כמה אני אוהב לחיות.

נמחק

נמחק

אני נוסק ובמעופי אני שקט

נוח לי להבין כמה עפר ואפר יש בי, כל עוד אראה את גודל היקום מלמעלה, אבין.

הדממה שבי פסקה. אני מנסה להבחין בדמויות, ברעש.

אבל הטשטוש מונע ממני, אני עוצם עיניים והשאון לא פוסק לרגע.

אני כבר לא מרחף.

על הקרקע, ואין בי כוח להרים ראשי אל על.

התכנסתי בקני. יום יבוא ואצא.

אולי.

קצת שטויות ממחברת סקיצות ששימשה כמעבירת זמן מעולה בזמן השיעורים..

נמחק

נמחק

זה התחיל במייל קטן, 'מצאתי את זה, אשמח אם תפרגני לי ותנסי לפחות' שם היה המקור.
התחיל במייל נגמר באתגר גדול וכיף.
[עפרונות פשוטים, 4,6,8 ורגילים,מחברת סקיצות, בהירות במחשב שלא יהיה כהה מדי]
 
 
 
 
(מחקתי. מי שרוצה, אשלח באישי)