אני פרפר לבן. עם כנפיים עדינות, מתנפנפות, שזזות קצת מצד לצד כשבא משב רוח.
אני פרפר קטן. עדין כזה, שעלה שנופל עליו יכול לקרוע לו את הכנפיים שמשמיעות עיוושת קלילה, שנשמעת קצת כמו רוח.
אני פרפר כלוא. כזה, שמנפנף בחוסר אונים בכנפיים הקצוצות שלו, שממשיך לנסות לעוף, למרות שהוא יודע שבמשבצת אין מקום.
אני פרפר נוסטלגי. שזוכר את החופש של פעם. שמתגעגע לשמיים כחולים שמשתרעים עד האופק, לחולות בלתי
מונולוג
דתי, או לא?
כ"ד באדר תשס"ז (14.3.2007)
ניכנסתי לתוך גבולות הישוב הקטן.
שלווה מוחלטת הייתה באוויר. שלווה של יום שישי אחר הצהריים.
הלכתי בצעדים מהירים, מקשיב לקול חבטת נעלי הספורט שלי על המדרכה.
לפתע קלטתי עוד קול צעדים, מלבד שלי. הבטתי קדימה והבחנתי בבחורה הצועדת לקראתי. היא הייתה לבושה בחצאית ארוכה, שטאטאה את הריצפה. חולצתה הרחבה והארוכה התנפנפה קלות ברוח. קוקו ארוך עבר את כתפיה. היא בחנה אותי בתשומת לב, העבירה את עיניה מה'נייק'
שלווה מוחלטת הייתה באוויר. שלווה של יום שישי אחר הצהריים.
הלכתי בצעדים מהירים, מקשיב לקול חבטת נעלי הספורט שלי על המדרכה.
לפתע קלטתי עוד קול צעדים, מלבד שלי. הבטתי קדימה והבחנתי בבחורה הצועדת לקראתי. היא הייתה לבושה בחצאית ארוכה, שטאטאה את הריצפה. חולצתה הרחבה והארוכה התנפנפה קלות ברוח. קוקו ארוך עבר את כתפיה. היא בחנה אותי בתשומת לב, העבירה את עיניה מה'נייק'
18
סיפור קצר
תום
י"ג בשבט תשס"ז (1.2.2007)
היא הייתה אישה רחבה, בעלת ארנק עור רחב עוד יותר. הילד הרזה הביט בה, לאחר מכן לטש עיניים בארנק. ארנק עם ידיות ארוכות, בעל אבזמי זהב, בצבע ארגמן בוהק. הוא עצר לרגע, בוחן את דרכי הגישה השונים. אחרי רגע של הרהור הוא פנה לצעוד מאחורי הגברת.
הייתה זאת שעת לילה מאוחרת, הילד תהה לעצמו מה גברת כזאת עושה בחוץ בשעות כאלה. הסימטה הייתה ריקה, מטרים ספורים בלבד הפרידו בינו לבין האישה. הוא זינק, משך ברצועת הארנק,
הייתה זאת שעת לילה מאוחרת, הילד תהה לעצמו מה גברת כזאת עושה בחוץ בשעות כאלה. הסימטה הייתה ריקה, מטרים ספורים בלבד הפרידו בינו לבין האישה. הוא זינק, משך ברצועת הארנק,
5
סיפור קצר
פינות
י' באלול תשס"ז (24.8.2007)
תחנה מרכזית, אחרי פינוי. היא מלאה בדלק, חול, חצץ ועם רגל מנופחת. ליס"מ יש בעיטות כואבות. הוא פתח את המצח, ובילה בשעתיים האחרונות בשערי צדק. גם האגרופים שלהם לא עדינים במיוחד. נפגשו שם, מלאי התרגשות מדברים במהירות עם עיניים נוצצות. הוא הציע שילכו לשבת, היא הסכימה. הם נעו כמובן-מאיליו לכיוון המדרגות בין הקומה השנייה לשלישית.
-"בוא נשב בפינה,"
-"דווקא בפינה?" תמה.
-"אני אוהבת פינות. הפינה
-"בוא נשב בפינה,"
-"דווקא בפינה?" תמה.
-"אני אוהבת פינות. הפינה
23
חמסית
אנחנו כמו שחקנים שנמצאים רגע על במה, בין חושך ראשון לחושך אחרון. יש רק זמן מוגדר ומוקצב ולא ידוע להיות על הבמה הזאת, אז צריך להציג את ההצגה הכי יפה: הצגה עם הרבה אורות וצבעים ותזמורת מפוארת ומחיאות כפיים. הצגה בה אני כותבת את התפקידים. הצגה בה אני התפקיד הראשי.
***
In my field of paper flowers
And candy clouds of lullaby
I lie inside myself for hours
And watch my purple sky fly over me
Don't say I'm out of touch
With this rampant chaos- your reality
I know well what lies beyond my sleeping refuge
The nightmare I built my own world to escape
(Evanecense)
***
In my field of paper flowers
And candy clouds of lullaby
I lie inside myself for hours
And watch my purple sky fly over me
Don't say I'm out of touch
With this rampant chaos- your reality
I know well what lies beyond my sleeping refuge
The nightmare I built my own world to escape
(Evanecense)
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר