לצד סיקור מעשי הזוועה של חמאס, מתפתח בתקשורת דיון חשוב בטרמינולוגיה. האירוע בשמחת תורה מתויג לא פעם כשואה וכמעט בכל ראיון בתקשורת, החמאס מכונים כנאצים. אכן, שטיפת המח הרצחנית, מעשי הרצח המפלצתיים, התיעוד וההתפארות במעשי הרצח, כפי שמופיעים ברשת – כל אלו מזכירים לנו מאוד את מה שלמדנו במערכת החינוך ובמסעות לפולין על שואת יהודי אירופה. המחקר ההיסטורי על פגיעה באוכלוסיות אזרחיות רווי בדיונים בשאלה מה ניתן להגדיר כשואה או להשוות אליה. האמת ההיסטורית צריכה להאמר, שלשה מאפיינים לשואה אינם מצויים באירועי ג'נוסייד (רצח עם) כאלה ואחרים, בוודאי לא כאשר שלשתם חוברים יחדיו: האידיאולוגיה הגזענית הנאצית שמחייבת לרצוח אפילו תינוק בן יומו. הטוטליות הנאצית, היינו לחפש את היהודי היחידי שטרם גורש ולרוצחו. המאפיין השלישי הוא מכונת ההשמדה הנאצית שהפכה קהילות יהודיות ענקיות לעפר ואפר. מבחינה אובייקטיבית, אני סבור שהשוואה בין שואת יהודי אירופה לאירוע שמתרחש במדינת ישראל, חמור וזוועתי ככל שיהיה - יש בו בכדי לשחוק את זיכרון השואה. העובדה שאזרחים נאלצו להילחם לבדם אל מול האויב הרצחני כאשר צה"ל בושש לבא, חמורה מאין כמותה ודורשת חקירה מעמיקה. עם זאת גם אם לא מתכוונים לעובדות אובייקטיביות אני סבור שהאינפלציה שבשימוש במושג לא מחזקת אותנו. כאדם מאמין אני חש שבהשוואה זו קיימת מידה של כפיות טובה כלפי רבש"ע שהחיינו וקיימנו במדינת ישראל. אבל, כבר אמרו חז"ל שאין לתפוס אדם על דבריו בשעת צערו. לאחר חורבן כפר עציון, בו נפלו או נטבחו כל חברי הקיבוץ ומגיניו למעט ארבעה, אירוע יוצא דופן עד שמחת תורה האחרון - כמה משרידי הקיבוץ השתמשו במושגים שואתיים בכדי לתאר את החוויה שלהם : גיא הריגה, ברגן בלזן וכו'. אדם שעקב המציאות בשטח איבד את כל חבריו, שרואה את הסדיזם, מרגיש צורך לבטא את הזעזוע שלו בצורה חדה ולא ראוי לשפוט אותו על כך. עוד באותו נושא: דמים בדמים נגעו כואב ומאכזב הטובים לטיס – לזכרו של גיורא רום תפיסתו הממלכתית של הרב חיים דרוקמן כאשר חבר בניר עוז, ששליש מחברי קיבוצו נעלמו, נרצחו ונחטפו, מתאר את הזוועות שראה תחת כותרות שואתיות – מי יכול לשפוט אותו ? יתרה מכך, המילה "שואה" כשלעצמה, כאשר היא לא מייחסות לאירוע מסוים, מקורה כבר בתנ"ך ומשמעותה: אסון גדול, והאסון האחרון היה כל כך גדול שקשה לתפוס. לא כן הדבר לגבי מנהיגים ובעלי תפקידים ציבוריים והעיתונאים בתוכם. חרף הזעזוע, מצופה מהם לדבר בצורה יותר עניינית ומדויקת. כאשר השר דרעי מדבר על האירוע האחרון שהתרחש על ידי נאצים, הוא חוטא להיסטוריה ויתרה מכך לדעתי הוא רק מחליש את הציבור. הרי אם חווינו שואה, אז אולי חס וחלילה אין לנו תקנה בארץ הזאת. הרי הנימוק שהפך לשיר "אין לי ארץ אחרת" איננו חזק ומחזק דיו אל מול האתגרים שאנו עומדים בפניהם. צדק בדבריו הרב עמית קולא, מקיבוץ עלומים, שאמר: "אנחנו לא שורדי שואה". לטענתו, כדי לשוב ולבנות את המשק שהוחרב בשמחת תורה, צריך לבוא מעמדה נפשית אחרת ובטוחני מתוך היכרות שכך יעשה. יש שטוענים שהשימוש בשואה משפר את עמדתנו הבינלאומית. אינני מבין בכך אך אני מתרשם שאלה המבינים מעדיפים את הצירוף חמאס-דעא"ש, שההקשר שלו נכון יותר ומוכר ואקטואלי לא פחות לקהילה הבינלאומית. גם הטענה לפיה השימוש בשואה מאפשר לנו לפעול נגד האויב באופן עוצמתי יותר, צריכה בירור. האם מעתה השלכת אבן על רכב נוסע תהפוך להיות עניין של מה בכך, כי עברנו שואה ורק עליה ושכמותה יש להגיב בנחישות? אם יש מסקנה ברורה על רקע אירועי השואה ומה שעברנו מאז, היא שדמנו נדיר ויקר יותר ולפיכך עלינו לשמור שלא תיפגע אפילו שערה מראשו של יהודי. האירוע שחווינו היה חמור וקיצוני דיו, על מנת לגבש חזון מחודש להתיישבות ולביטחון, גם בלי לערב את זיכרון השואה. ד"ר שוקי שריר, חוקר את החיבורים בין שואה לתקומה ומנהל את ארכיון גוש עציון
