אחת לכמה שנים, ובעיקר כאשר ישנה האטה במשק, עולה מחדש סוגיית עידוד צריכת מוצרי "כחול לבן" כחלק מרצונה של הממשלה להגביר את הפעילות הכלכלית המקומית.

ההנחה היא שהגדלת הביקוש למוצרי "כחול לבן", תחזק את היצרנים המקומיים, תגדיל את פעילותם הכלכלית, תוסיף מקומות העבודה ותצמצם את ממדי האבטלה ההולכים וגדלים בעת האטה ומיתון.

מצד שני, טוענים המתנגדים כי יצירת העדפה מתקנת עלולה לפגוע ברמת הרווחה של הפרט, תחרות המתקיימת בין יצרנים המקומיים בלבד אינה תחרות אמת. רק חשיפה ליבוא תבטיח רמת מחירים התואמת את המקובל בעולם.

לכן השאלה היא, האם נפעל להפחית את המחירים על מוצרי המזון לציבור או שנמשיך לשמור על רמתם הגבוהה כדי להגן על המפעלים והעובדים.

ההלכה מעדיפה קנייה מיהודי וכך נאמר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". ודורשים חז"ל בספרא בהר (ג,ג) : " מנין כשהוא מוכר לא תהיה מוכר אלא לעמיתיך תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך ... ". העולה מכאן, שיש להעדיף משא ומתן עם יהודי על מנת שלא תיפגע פרנסתו. מתוך דרשה אחרת ניתן לדייק שמדובר בהמלצה : "למדה תורה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך". (פסיקתא זוטרתא ויקרא, בהר עא ע"ב):

בימים של שגרה ניתן להמשיך ולהתווכח ולדון בסוגיה זו כל זמן שלא קיימת סכנה לענף החקלאות בארץ. אולם ימים אלו הם ימי לחימה, וענף החקלאות בארץ נמצא במשבר גדול ובמיוחד בעוטף עזה ובנגב ולכן לדעת כולם יש חובה לקנות יבול מקומי. קריסת הענף היא לא רק קריסה כלכלית אלא עזיבת ארץ ישראל לשממה.

מדובר כאן במצוות יישוב ארץ ישראל מהמעלה הראשונה. זאת ועוד, קניית היבול מעוטף עזה היא חשובה שבעתיים מדובר בחקלאים שחרפו את נפשם כדי להפריח את השממה כדי שהשדות יוציאו את יבולם. יש בכך גם הכרת הטוב כלפי החקלאים. ישנן רשתות שמייבאות בימים אלו יבול מטורקיה.

היעלה על הדעת שנעדיף יבול טורקי בעת הזו על פני יבול יהודי? לקראת סוף השנה על פי הרפורמה בתחום החקלאות התבקשו הרשתות לציין ליד התוצרת אם היא מקומית או מיובאת. אולם עדיין זה לא נכנס לתוקף ולכן עד אז חובה לקנות אצל חקלאים יהודים שנאבקים עד כלות כוחותיהם לספק את היבול.

רבים מהעובדים הזרים חזרו לארצם, אחרים במילואים ואנחנו שנותרנו בעורף מוטלת עלינו משימה מהמעלה הראשונה לתמוך בחקלאות יהודית. כדאי לשאול ולברר לפני שקונים את מקורה של התוצרת.

אפשר גם לזהות בחלק מהמקרים על פי העין. למשל עגבנייה עם עוקץ (העלים הירוקים שמחברים את העגבנייה לשיח) היא עגבנייה שנקטפה וגודלה בארץ. עגבניות ללא עוקץ יובאו מחו"ל. יש לחפש מיזמים חברתיים שמוכרים יבול מהעוטף, כאשר הכסף הולך ישירות לחקלאים. זה הזמן גם להמשיך ולעודד את ילדינו לעזור לחקלאים על מנת שיוכלו לשרוד את התקופה המאתגרת הזו.

הכותב הוא רב המושב משואות יצחק ויו"ר בית הלל