יצירות של אהובה קליין

תפילת חנה

חנה ניצבת בבית אלוקים,
עורה חידודין, חידודין.
ליבה מוצף גלי ייסורים
עיניה דומעות כרביבים.

לפרי בטן- משתוקקת
על כך שנים חולמת.
יעודה עדיין לא מילאה
כאם הבנים שמחה.

שפתיה נעות בתפילה
קולה אינו נשמע,
אך מגיע במהירות האור
אל האדון הכול יכול.

חנה מבקשת רחמים,
נודרת נדר לאלוקים:
אם תתמלא משאלתה-

הוא עומד בחיל ורעדה
פניו זורחות כאור לבנה,
"פירקו נאה וזקנו מגודל"
טליתו בוהקת כזוהר הטל.

מיתרי קולו מתנגנים ככינורות
מנגינה חוצבת להבות,
פורצת שערים,
מחישה רחמים.

קולו מבריח קטרוגי שטן
כאריה המניס חיות יער,
שוטח תחנונים ליושב במרומים
צמיחת ישועה לבנים נאמנים.

ספרי זיכרונות נפתחים
עוונות ביעף נמחלים

"לא תרצח"

האלימות עולה על גדותיה
זורעת רצח בעקבותיה.
זעקת כאב עולה לשמים
הדיה נשטפים בדמעות כמים.

מקום נעים שוקק חיים
הפך פתע -אנקת נכאים,
הסביבה מוכת ההלם
תרה אחר שיבה לתלם.

מתוך ערפל זועקות האותיות
נעות זעות בתוך ה"דיברות"
מצפות לאוזן קשבת
מבן אנוש שדעתו מיושבת:
"כי קרוב אליך הדבר מאד
בפיך ובלבבך לעשותו"

"והיה כעץ שתול על- פלגי מים, אשר פריו יתן בעיתו, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" [תהילים א,ג]

"וכי תשלחנו חופשי...הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך..." [דברים ט"ו, י"ג- י"ד] [צבעי שמן על בד]

ראיה

הרואה נתיב ללא מכשולים
עטור עצי אלונים
רגוע כים נטול גלים-
עשוי להיכנע לפיתויים.

במהלך הליכתו יתבונן
אל אופק שלא תכנן
הפתעת ברקנים מרקדת בפניו,
מהמורות, נחשים- לוכדים עיניו.

אך יש ויראה שביל עפר,
תחילתו זרוע קוץ ודרדר.
יצעד לתוכו ללא היסוסים
בסופו יגלה מרבד פרחים.

לא כל הנוצץ זהב,
"כי האדם יראה לעיניים

ארץ ישראל מקודשת

ארץ. ישראל מקודשת
השגחה פרטית קורנת
"ארץ עיינות ותהומות"
הרים עמקים וגאיות,
שזורה פניני אוצרות-
על פניה ובעמקי מערות.

ארץ עטופה בעבותות אלוקים
בה מתרחשים ניסים
זאבים עטים סביבה
לוטשים עיניהם ביופייה,
מנסים לפתותה במיני "מטעמים"-
כמקסם שווא לבריתות והסכמים.

ארץ בעלת שורשים
תלויה ביחסי גומלין-

מחורבן לגאולה
מאז חרבה ירושלים
דמעות נשפכו כמים,
מפני חטאנו גלינו –לניכר
הנשמה זועקת וגרוננו ניחר.
בית המקדש- מחמד עיננו
חרוט לעד בעמקי ליבנו.

בתום אלפיים שנות גלות
מכאוב, געגועים, עצבות-
הנבואה קורמת עור וגידים
אל גבולם שבים הבנים,
בפניהם זיו השכינה,
פיהם ולשונם תחינה:
בית ה' יבנה במהרה
"מציון תצא תורה"!

ירושלים

מסע
יש מסע של עם
לאורך מנהרת זמן,
דוגמת ישראל במדבר
סימני דרך: אש וענן,
על כנפי נשרים נישאים
מתעלים עד אחרית הימים.

יש מסע של אדם
לתוך זה העולם
בפרוזדור: חניות ושליחויות
יגע, עמל,שמחה ודמעות,
נגד מרוץ השעון ירוץ
וכוח עליון גורלו יחרוץ.

יש מסע של הנפש
בחוש וברגש-
אל מעמקי מעיינות הזיכרון
לדלות פיסות מידע בצימאון,
רצוף מקרים

קנאה
יש קנאה מונעת אסון
מצילה נפשות מביזיון,
מונעת נחל דמעה
ים התבוללות מעלימה.

דוגמת פינחס בן אלעזר,
ברמ"ח אבריו נלחם,
למען טיהור העם
וקינאת בורא עולם.

יש קנאה הרת אסון
מעל כל הגיון-
צומחת מתוך אש התאווה
מטפסת בסולם הגאווה.

דוגמת קורח והנשיאים
בחיצי כבוד נאבקים,
קשתם תבוא בליבם
בעמקי עפר קבורתם!

הערה: השיר

רבות מחשבות...

"רבות מחשבות בלב איש"
גם אם יתכונן לתרחיש
"עצת ה' היא תקום"!
השולט הבלעדי ביקום.

כמים החוצבים בסלע-
דרך קבע.
לפתע תוכנית אלוקית
תשנה - התכלית
יופר האיזון,
סדרי בראשית ישנו הכיוון.

דוגמת בלעם המחוכם
פיו צד קללות לעם,
קללותיו מאבדות כוח
נידפות כמוץ ברוח,
תחתיהן צומחות הברכות
את ישראל מלוות-
במשכנות ואוהלים
לנצח

מלחמת היצר
הוא ניצמד לאדם כעלוקה
יש ולעם שלם בהסוואה-
בדמות נחש מתפתל
במגש תופינים יתהדר.

כך ברשתו חוה הפיל
עליה את קסמו הפעיל-
באצטלא של תלמיד חכם
גרם לשינוי העולם.

ישראל מאס ב"לחם אבירים"
דיבר סרה במשה ואלוקים.
מידה כנגד מידה נענש
והוטח בו מייד הנחש.

נחש נחושת על נס מוצב
ובתחתיתו העם סביב ניצב.
נועץ בו העיניים,
משעבד

אישה בונה...
ישנה אישה הבונה ביתה
במיטב כישוריה ותבונתה-
כחוטי משי הנטווים לאריג
בידי אומן מיומן ומבריק.

ישנה אישה ההורסת ביתה
במלוא כסילותה-
כשיטפון הזורם בשצף קצף,
סוחף בעוצמה וזורע הרס.

"חכמות נשים בנתה ביתה"
"אשת חיל מי ימצא"
זו אשת און בן פלת-
נעלה דלת בפני המחלוקת.

"איוולת בידה תהרסנו"-
דברי שלמה מלכנו.
זו אשת קרח
דחפה

שליחות

ישנה שליחות לשם שמים,
זכה וטהורה כמים
כדוגמת : משה , אהרון ומרים
אמיתיים בעוצמתם כמרחבי הים.


ישנה שליחות נושאת תרמית
נחש ערום וגם ממית,
כמעשה המרגלים-
המוציאים דיבת הארץ במילים.

ישנה שליחות של קירות הבית
המעידים על אופיו של בעל הבית:
האם ,איש אשכולות ורב פעלים?
או שמא- רע ורב מעללים?

חייב אדם לחפור במעמקי נפשו
על

המנורה
המנורה בעלת שבעת הקנים
במקדש מאירה פנים,
יצוקת זהב אחד
כעם ישראל המאוחד,
שלהבותיה עולות ומתעלות
כקטורת עם השכינה מתמזגות.

מיקומה בדרום ההיכל-
מייצגת תורה- חוכמת על:
"הפוך בה והפוך בה דכולא בה"
כולה יוקדת אהבה
להבותיה ענווה.

זוהרה מלווה ישראל לדורות
מניס אפלה בגלויות,
מופיע: בחגים ושבתות,
ימי זיכרון ושמחות.
לעתיד- יעלה

ביכורים

הם עולים לירושלים
מארבע רוחות השמים,
עיניהם כאור הלבנה,
על פניהם זיו השכינה.

פיהם מפזם פזמונים
הדיהם מרקיע שחקים:
"קומו נעלה ציון"!
בגיל רינה ורון.

השור בראש החבורה
ראשו עטור תפארה:
עלי זית רעננים,
קרני הזהב מסתירים.

יחדיו נושאים ביכורים-
חפצים בהודיה לאלוקים
על טוב הארץ ופריה
הערב לחיך ולנשמה.

יום ירושלים

יום ירושלים מקודש
נשירה שיר חדש,
נודה לאלוקים בנבל בכינור,
נסלסל קולנו בהלל ומזמור,
על הנס בשישה ימים
בו הצילנו משאון אויבים.

ירושלים מקודשת לעד:
"כעיר שחוברה לה יחדיו"
מגבשת עם סגולה,
מאחדת סביבה תפילה,
במרכזה שריד המקדש
אליו ינהרו גברים, נשים וטף.

ירושלים של מטה
ירושלים של מעלה-
יד ביד אוחזים
ותחת כנפי

ישנם הרים וישנם הרים
מהם נמוכים ומהם גבוהים
בתכונתם ייחודים:
כהר הזיתים והר גריזים..
אך, ישנו הר נמוך בהרים
מקפל בתוכו סודות ורזים-
הר סיני המיוחד
סביבו עם הסגולה מאוחד.

הר סיני- נס, ניסיון
מעל כל מחשבה ודמיון.
קרוי גם על שם הסנה
שם התגלה ה' אל משה,
בסלעיו חקוקים אצבע אלוקים
ציור הסנה בניסי ניסים-
אות היא לעולמים
ומזכרת לנצח

אמירות
אמירות אלוקים -
עולם מעשים,
כסף מטוהר משיגים
מאיר בזוהרו למרחקים:
"בעשרה מאמרות נברא העולם"
בתוכו גם האדם.

פיו של האדם "מפיק מרגליות"
פעמים מתקיימות, פעמים בטלות,
מכילות שלושה יסודות:
אש, מים, רוחות.
לכן ישקול אמירתו שבעתיים
טרם מוצא פיו יגיע לשמים!

יתעלה האדם בסולם הערכים:
ימעיט באמירות וירבה במעשים,
ימנע בלשונו לשפוך

"...ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלוקיכם"

היא לבושה בגדי אסירות
במוחה חולפות תמונות,
הוריה, משפחתה היקרים,
פרידה ללא מילים,
במוחה מתגבר הייאוש
במחנה המסוגר והמאוס.

אל עבר הגדר החשמלית
רצה כאחוזת תזזית,
מאבדת את טעם החיים
בניגוד לצוויי הכתובים:
"ונשמרתם מאד לנפשותיכם"-
"ובחרת בחיים"

אל המוות כמעט נסחפת
לפתע, השפיות חוזרת,
היא נאחזת בפתיל האמונה,
נושאת לאלוקים

"...כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה..."

הר עיבל והר גרזים
מעמד מחודש בשני הרים
הר עיבל והר גרזים,
כלי חמדה לבני מלכים
מקור האושר וסם חיים.

באר מים זכים
מטהרים נפש הברואים,
מתוקים מדבש ונופת צופים,
טועמיה לעולם אינם שבעים.

עיני ישראל מביטים בשקיקה
ברכות חוסות בצל השכינה,
כנגדם קללות מחוללות בלהבה.,
"הכול צפוי והרשות נתונה"

הערה: השיר נכתב בהשראת פרשת:

"כי תצא"

יש ועם יוצא למלחמה בעל כורחו
בשאיפה נחרצת להביס אויבו,
אל יפנה אל קמעות ויידעונים,
אלא ידבק ב"עץ החיים"
"והיו עינך רואות את מוריך"
"תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

יש ואדם שרוח המקום עימו
נאלץ לצאת מסביבתו ומעונו,
כהרף עין רוח הבריות תיפגע
בהיותו ציץ תפארת לראשה,
דוגמת יעקב אבינו הצייתן
על פי אימו יישק דבר.

יש

הכנות לימים הנוראים

השמש סוחטת שארית כוחה
רוח סתיו מלטפת חומה.
ימי אלול טופחים על פני
באור הגנוז מאירים עיני.

קולות שופר בוקעים רקיעים
מאותתים לימים הנוראים.
המלך נוטש בחופזה ארמונו
מייחל לפגוש בניו באהבתו.

הבנים חוצים שדות וכרמים,
בדרך קוטפים פרחי חסדים,
אהבת חינם מעצימים,
מילות ווידוי זועקים.

המלך מחבק הבנים

שפיכות דמים

שפיכות דמים
חדשות לבקרים!
דמי אחינו זועקים מהאדמה
בקול דממה דקה.

הלב מסרב להאמין
משהו בקרבנו אינו תקין!
בכי האבלים מרקיע שחקים
מזעזע אף שיגרת המלאכים.

צלילי עצב מתנגנים
אל הנשמה נדבקים,
נעצור נחקרה דרכינו
היכן שגינו וטעינו?

נטשנו מקור מים חיים
"לחצוב בורות נשברים"
"הבור ריק אין בו מים"

יש אהבה

יש אהבה הנדלקת
לשמים נוסקת,
כלפיד אש בוערת
עיניים מעוורת .

אהבה התלויה בדבר
בביטולו הכול נגמר,
דוגמת: אמנון ותמר-
בספר הספרים מתואר.

אך, יש אהבה צומחת
בקצב איטי מובטחת,
בהדרגה מתעצמת
בנשמה ובלבבות מתנחלת.

היא אינה תלויה בדבר
חוסנה לאורך זמן נשמר,
דוגמת: דוד ויהונתן
לשם שמים אהבתם.
[בהשראת

אהבה טהורה

זוהי אהבה מעומק הנשמה
נאחזת בחבלי האמונה,
בוקעת, פורצת גבולות,
משלהבת להבת ניצוצות.

זוהי אהבה לאלוקים
אינה תלויה בדברים,
נרכשת בעמל ויגיעה:
"והגית בו יומם ולילה"

זוהי אהבה טהורה-
כפי שמצווה התורה:
"בכל לבבך ובכל נפשך.."
"בשובך ובקומך.."
מקרבת כמגנט אדם לשכינה
והוא זוכה לחסות בצילה.

הערה:

"ארץ נתנה יבולה..." [תהילים ס"ז,ז]
[הטכניקה: שמן על בד]

נקמה
"לא תיקום ולא תיטור"
זעמך נצור!
כבה אש השנאה
במים זכים עתירי ענווה,
המתן ליום המחר
עת יפציע השחר.

אך, יש נקמה יהודית
הוראת שעה זמנית-
דוגמת נקמת המדיינים-
מכוח ציווי אלוקים,
בעבור ארס הנחשים
שטמאה רוח הקדושים.

מצווה לטהר העם-
מטומאת מדיין,
לשמר הקדושה
לבל תתמזג בזוהמה-
כשמן זית זך כתית
העולה וצף תמיד.

הערה:

בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה"

צביעות
בפגשך זר ברחוב
או, מכר קרוב
הגם שיראה נחמד-
כבדהו וחשדהו כאחד,
האם פיו וליבו שווים?
הנגלות לנו והנסתרות לאלוקים.

התבונן נא בספר הספרים
באורח חיי האישים:
דוגמת בלעם בן בעור-
על חזות "צדיק תמים ישמור,"
או לבן הארמי-
מסביר פנים,אך רמאי!

פעמים ליבך יחסיר פעימה
לנוכח נוף עוצר נשימה,
אך, בהגיעך למקום
תתברר האמת ותהלום
שלט

קול יעקב - ידי עשו
ישראל דורש מאדום
מעבר שלום,
המילים נופלות
על אוזניים ערלות,
אין המים מכבים האש
האויב פתלתל וגם עיקש.

ישראל שולף אוצרותיו
- מאגר כוחותיו,
מממש נבואת יצחק:
ב"קול יעקב" יצעק,
בתורה ידבק
ומאדום ירחק.

אדום כנשוך נחש
לשלוף חרבו נחוש,
מתוך באר הזיכרונות
דולה האמרות והברכות:
כאז כן עכשיו:
"הידיים ידי עשו"!

"וייקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן....ויקהלו על משה ועל אהרון..." [במדבר ט"ז,א-ד]

"ויבקש שאול להכות בחנית בדוד...." [שמואל-א י"ח,י]

"ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים.." [מלכים-א ה,כ"ד]

"ויאמר בועז לנערו הניצב על הקוצרים למי הנערה הזאת? ויען הנער הניצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא .."
[רות ב,ה-ו]

"ושבתה הארץ שבת לה'" [.. ויקרא כ"ה, ב]

פרנסה משמים
"השלך על ה' יהבך
והוא יכלכלך"
השכם לעבודת הבורא
על יצרך תתגבר כאריה,
בסיומה - החש פעמיך למלאכה
מתוך אהבה ואמונה.

קשים מזונותיו של האדם
ממש כקריעת הים
"בזיעת אפך תאכל לחם"
כל יום מחדש נלחם.
לעת ערב ישוב אל מעונו
סמוק לחיים ומתוקה שנתו.

בורא העולם
מיטיב עם כולם
בחסדיו תלויים הברואים,
ביניהם שרשרת יחסי גומלין
פיהם

ארץ ישראל היהודית
כאבן יקרה וייחודית,
יש ושקועה במצולות הים,
יש ועולה לגובה רם
מאירה למרחקים,
מתוקשרת בעיתונים,
אך,אינה נשחקת לעולמים
נועדה לבני מלכים.

ארץ ישראל הקדושה
נחלה רמת מעלה,
אלוקים בה מביט
מראשית עד אחרית
בה-"עם לבדד ישכון"
בתורה יהגה ויעמול,
ייטיב עם הזולת
בכלל וגם בפרט.

ארץ ישראל זקופת הקומה,
צועדת קדימה

"יורדי הים..ויעמד רוח סערה.. ויצעקו אל ה'...יודו לה' חסדו" [תהילים ק"ז]

שופטים

שופטים ושוטרים בשערים
כוח מרתיע -מטה קסמים,
לשמירת שלום הקהל
ומניעת גזילה ומעל...

שופט- נקי כפיים ובר לבב
צדק ואמת חברו יחדיו,
הליכותיו מוסר וצניעות,
דבקותו האלוקית בקביעות.

יראת אלוקים נר לרגליו,
משוחד ירחק-כמזרח עד מערב,
"השיבה שופטנו כבראשונה.."
בליבנו מתנגנת תפילה באמונה.

אלול

רוחות סתיו נושבות
שערי אלול פותחות,
קול שופר מפלס דרכים
היישר אל לבבות הבנים.

מלאכים צחורים אצים רצים
בחיל ורעדה זועקים תחנונים-
לפני אבינו שבשמים
דמעות ניגרות כמים.

קומו עורו ישנים
פלסו דרככם בין שדות וכרמים,
קבלו נא פני המלך-
השתחוו לפניו וכרעו ברך,

שפתותיכם ילחשו תפילה,
ליבכם יצמיח תשובה
ידכם

"כאייל תערוג על אפיקי-מים,כן נפשי תערוג אליך אלוקים..."[תהילים מ"ב,ב] [צבעי שמן על בד]

דברים
משה מסרב תחילה לשליחותו,
נשמתו זועקת ענוותו
"לא איש דברים אנוכי"
"והן לא יאמינו לי..."
בהיותו "כבד פה ולשון"
כהרף עין- יוסר המכשול.

חיש יעלה בסולם המנהיגות
עמו המשווע ינהיג בנאמנות-
כרועה החס על עדרו
ישגיח וישמיע דברו,
בצל השכינה יחסה
ורוח נבואה עליו תשרה.

משה בימיו האחרונים
רומז:ב"אלה הדברים"
מילים כדרבנות
המזכירות

"וישבו בני---ישראל את-נשי מדין ואת--=טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם..." [במדבר ל"א,ט]
[שמן על בד]

בנות צלופחד

בנות צלופחד
שקולות זו לזו כאחד,
מאוחדות כסלע בדעותיהן-
באמונת צדקת דרכיהן.

אהבת הארץ זורמת בעורקים
עולה על גדותיה מרקיעה שחקים,
צומחת מתוך שורשי אבות,
מסתעפת לדורי דורות.

פיהן יהגה חוכמה ובינה:
"תנה לנו אחוזה"!
הנשמה זועקת תפילה
מוחקת עוונות ,מחיצה מפילה.

בנות צלופחד
יוצאות מצל הפחד,
חוסות בצל השכינה
הפורסת

"ודבורה אישה נביאה אשת לפידות היא שופטה את ישראל בעת ההיא והיא יושבת תחת תומר דבורה..."[שופטים ד,ד-ה]

"והיה כי הירבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את פיה....[שמואל - א י"ב- י"ג]

רוח אחרת
ישנו אדם ורוחו רופפת
בכל צעד ושעל מתחלפת,
כעלה נידף נישא ברוח
משנה כיוון וסופו לצנוח.

ישנו אדם ורוחו איתנה
כעץ ששורשיו עמוק באדמה.
אינו ירא מבשר ודם
אלא בוטח בבורא עולם.

ישנו מנהיג עז כנמר
על מדיניותו אינו מוותר,
התורה נר לרגליו
ממנה ישאב דעותיו.

ישנו מנהיג רך לבב,
רוחו משנה בכל מצב,
מדבר אמת ירחק
ועל עמו ישחק.

מן במדבר
שירת הים עדיין מהדהדת-
את ישראל במדבר מעודדת.
רוח לבבית מקדמת פניהם,
יד עלומה תומכת בזרועותיהם.

אט,אט רעב מזדחל לקרבם
וחשש כבד למציאת מזונם?
לפתע, בשורת המן
מראהו כזרע גד לבן,
טעמו כצפיחית בדבש
וכלשד השמן בעיבוד חדש.

עת השחר יפציע
העם כאייל ינוע,
ארובות השמים נפתחים
טיפות המן ממטירים,
בזוהר השמש נשטפים
וכל צבעי הקשת

ברכת כוהנים
שזורים בממלכת כהונה
מבטן ולידה.
זכות נפלה בחלקם-
עבודת המקדש וברכת העם.

לדוכן כנמרים- עולים
ובכוח סגולי מתעלים,
בטליתות כפיהם מכסים
על השכינה מחפים.

"יברכך ה' וישמרך.." מברכים
בלשון הקודש נשמעים
"והנה זה.. מציץ מן החרכים"
כהרף עין הופך דין לרחמים.

במדבר

בצאת ישראל מהמייצר
הליכת ארבעים שנות מדבר:
חניה, נדודים, מפקד,
עם אהוב- מיוחד.
על כנפיים נישאים
בידי צור העולמים.

מהלך אלוקי מסודר
מכור היתוך בניכר-
היישר למגש כסף מפואר:
עמוד- אש וענן,
מים, שליו ומן.
בעברם- עבדים
כהרף עין בני מלכים.

אלוקים אינו שוכח-
את עמו אינו זונח:
"זכרתי לך חסד נעורייך
אהבת כלולותייך...."

הוא מצאצאי שלושת האבות
לשלום מייחל כבר כמה דורות,
יושב בצל התאנה,
ליבו כמפל עתיר אמונה.

הוא מעלעל בספר הספרים
עיניו צדות כמה פסוקים:
"לא ישא גוי אל גוי חרב.."
"וגר זאב עם כבש.."

במוחו- מסתחררות המחשבות
אימתי תתגשמנה הנבואות?
לפתע, מצטלצלות להן המילים
מבין הכתובים כפעמונים:
"אם בחוקותיי תלכו.." בנים
ונתתי שלום.." עורו ישנים!

"אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי באוספכם את תבואת הארץ.." [שמות כ"ג,ל"ט]

קדושה

"קדושים תהיו" ציווה אלוקים
לבניו הנבחרים,
הבדילם מן התועים,
העניק לידם מצוות וחוקים
היישר מאוצר הגנזים
למען יבחרו בחיים.

עם ישראל הקדושים
כבני מלכים מתהלכים
בלבוש מלכות-
עטור צניעות,
פיהם שוזרים במרגליות קדושה
ממקורות מעייני התורה.

התורה- דרכיה דרכי נועם
מאירה כאבני ספיר ושוהם,
ממתיקה טעם החיים
כדבש ונופת צופים,
המקיים

ברית מילה

באולם שמחה והמולה
טקס ברית המילה,
היום השמיני לרך הנולד:
"נקי כפיים ובר לבב"
פניו זורחות כלבנה,
נשמתו טהורה וזכה.

נכנס בבריתו של אברהם
לתוך חוליה בשרשרת העם,
מצווה ראשונה בחייו מקיים
מעתה בסולם הערכים מתקדם:
"כי מותר האדם מן הבהמה"
אישיותו יבנה בעמל ויגיעה.

בכי הילד מעורר רחמים
מתמזג עם דמעות מלאכים:
"בדמייך חיי..."

ברכה לעם

"ויהי ביום השמיני" למילואים במשכן
חשש התגנב ללב העם:
"איה מקום כבודו"
היכן צל ימינו?
שמא, עוון העגל מעכב
כחרב שלופה בידי אויב?

משה ואהרון המנהיגים
לרחשי העם קשובים,
פתח אוהל מועד ניצבים,
חסד וגבורה מתאחדים
את בני ישראל מברכים:
"ויהי נועם ה' אלוקינו..." מלחשים.

את קולם המשווע
אלוקים למעלה שומע,
כהרף עין שכינתו משכין
כרחם