יצירות של אהובה קליין

"ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" [ויקרא,ט',כ"ג]

שיר השירים, שיר מחמדים
כלול בספר הספרים
אמרות ומשלים.
נכתב בעט סופרים
מזה שנות דור
על ידי החכם מכל.

נחלקו בו המפרשים:
האם אהבת בשרים
או, קודש הקודשים?
ר' עקיבא פסק: קדושה
אהבה רוחנית טהורה
בין הדוד לרעיה.

"שיר השירים אשר לשלמה" מלכנו
בזעיר אנפין יהלום מקדשנו
ברוח הקודש נכתב,
על געגועי האומה לאלוקיו - נרמז
לאורך

ברכת החמה

אחת לכ'ח שנה
נוהגים בברכת החמה
ברוב עם הדרת מלך
באווירת קדושה בעלת ערך.
נהרות אדם זורמים בהמוניהם
לחזות בפלא הבריאה במו עיניהם.

ביום רביעי עם בריאתה
מחייכת החמה במלוא זוהרה,
עטורה במלבושי הילתה,
חוגגת יום הולדתה:
"ברוך עושה מעשה בראשית"
ה' מביט מראשית עד אחרית.

המתפללים אחוזי התרגשות
מהמאורע וההתרחשות
בעיניהם דמעת

חודש ניסן פותח שערים,
ריח ניחוח וציוץ ציפורים.
במקרא- ראש לחודשים ולרגלים,
טומן בחובו אוצר של ניסים:
חג הפסח, חירות, מצות ואביב,
גדוש במצוות , אהוב וחביב.

עם ישראל עסוקים וטרודים,
זריזים כנמלים, עזים כנמרים,
נחושים לסלק החמץ מהבתים,
"בל יראה ובל ימצא"- מקיימים.
מדקדקים כחוט השערה
במצווה קלה כבחמורה.

אך, בפינה קטנה בלב
שמור מקום

קירבת ה'

בן המלך מתייסר,
שואף להתיישר,
בליבו בוערת חרטה
בשל דרכו העקלקלה,
מתאמץ להתקרב אל אלוקיו:
"כי קרוב ה' לכל קוראיו..."

בחלומו הביא קורבן
אל מקום השכינה במשכן,
משניעור משנתו נדהם,
לא היה קורבן ולא משכן,
הוא כמגשש באפלה,
מחפש אל אלוקים קירבה.

הוא שב אל אלוקיו,
מכפר על חטאיו,
מתפלל בכוונה ונענה,
מתחנן לבקשת מחילה,
הוא

פעמי אביב- מבשרים גאולה
פעמי אביב- מבשרים בשורה,
חושפים את יפי הבריאה,
"מה רבו מעשיך אלוקים"
משנה העיתים ומושך בחוטים.

ניחוחות מבושמים, משכרים,
חוש הריח מענגים,
השדות הססגוניים פורחים,
מעליהם חגות ציפורים,
מהללות את הבורא בשירי רננים.

כהתחדשות הטבע באביב
בתום תרדמת החורף מסביב-
כן גאולתם של ישראל
כהרף עין ביד הגואל.

בצלאל ואהליאב- בוני המשכן

שני אמנים- נבחרי אלוקים
בוני המשכן והכלים:
בצלאל משבטי המיוחסים
ואהליאב מקרב הנחותים,
במלאכת הקודש משתווים
ללא משוא פנים.

חוסים בצל השכינה,
זוכים לרוח קדושה,
יצירתם- פרי חכמה, בינה ודעת,
שאיפתם אמנות טהורה לטעת.
קשובים לליבם,
מסורים בנפשם.

בכפיהם חומרי הגלם השונים
לובשים צורה על פי ציוויים,
מגלמים

מגילת אסתר

בקריאת מגילת אסתר
מתגלה- סוד ההסתר,
מנהיג מרומם ומושלם
כקברניט המנווט ספינתו בים.

גלגלי ההיסטוריה מניע,
הקערה הופך על פיה,
האויבים סופגים מפלות
והיהודים זוכים לישועות.

ושתי - בבנות ישראל פוגעת
בגופה פורחת צרעת,
למלך אינה שומעת,
מלכותה מעליה נקרעת.

המן החפץ בכבוד מלכים
הופך לעבד עבדים,
מכין למרדכי עץ תליה,
הוא

"ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה" [מגילת אסתר ז, ו]

רוח סערה הפתיעה,
סביבתה כמנוע הניעה,
מערבולת אימתנית בלב ים,
רעמים מהדהדים קולות זעם.

רוח סערה נשבה
בעורפם של הברואים נשפה,
הדי צליליה כניגון כינורות,
קונצרט עצים ומקהלות.

רוח סערה משברת הרים
שרביט - אלוקים.
לחסדיו כולם נתונים,
בלעדיו חיים אינם חיים.

כשוך הסערה האיומה,
שררה לפתע דממה,
ענפים עייפים דוממים,
זרוקים, מבוישים מנותקים.

כשוך הסערה – בשורה:
צמרת עץ במלא פארה
מחוברת לגזע זית רענן,
כנגד כל הסיכויים-איתן.

יציאת מצרים

" ויבואו בני- ישראל בתוך הים ביבשה.."
עיניהם – קורנות קדושה,
עורם – חידודים, חידודים,
פניהם סמוקות כרימונים.

"ויבואו בני- ישראל בתוך הים ביבשה.."
רוח ים רעשה,
בחומות המים פגשה,
בחשה, סערה וגעשה.

"ויבואו בני- ישראל בתוך הים ביבשה.."
השכינה- אינה משה,
פרשה לעבריהם- כנפיה,
הושיטה ידיה , כפיה.

" ויבואו בני- ישראל

ארץ ישראל- צומת דרכים

ארץ ישראל- צומת דרכים,
טיפה בים - בתוך מרחבים,
היא כמרגלית,
סגולתה כטלית.

ארץ ישראל- צומת דרכים,
ככבשה בן שבעים זאבים.
אומות העולם- בה צופים,
בקדרתה בוחשים.

ארץ ישראל- צומת דרכים,
פסיפס אנושי בשלל גוונים,
בחוט השני- מקושרים,
יונקים מאותם שורשים.

ארץ ישראל- בעלת תכלית,
עיני ה' בה- מראשית ועד אחרית.
בעתיד אליה- יעלו מושיעים,
לחזות באורה ובממלכת אלוקים.

מעשה בבן מלך
מעשה בבן מלך,
אשר יצא לדרך,
באמתחתו- צרור מרורים:
מיני בריתות והסכמים.

בארמונו נותר –ספר הספרים,
המכיל חוכמה וחוקים,
מתוק " מדבש ונופת צופים".
אביו צפה בו - למרחקים
ופרש כנפיו - מבעד הערפילים.

בן המלך נדד למיני ארצות,
פגש ברוזנים ורוזנות,
הורעף – בשבחים ומתנות,
עצות אחיתופל ופתרונות,
הוזהר במיני אזהרות,
הוזמן- לאין סוף משתאות.

אך, בן המלך נאלץ לקטוע סיורו-
בשל סערת מלחמה על אדמתו.
במהרה גייס מיטב חייליו,
השיב מנה אחת אפיים לאויביו.
אך לא הושלמה המלאכה-
נגדעה בחטף המערכה...

מאז, בן המלך ממתין,
רק לאביו מאמין,
אותו שואל:
היכן גואל?

"מדוע לא יבער הסנה?"
משה תמה?
עיניו- כנץ
מבטו- כחץ.

"מדוע לא יבער הסנה?"
מתמהמה- המענה,
שיח קטנטן,
שפוף וענוותן.

"מדוע לא יבער הסנה?"
לאן יפנה?
לדרכים עקלקלות?
למכשולים , למהמורות?

"מדוע לא יבער הסנה?"
הממנו- בית יבנה?
היצמיח קוצים?
היפריח – שושנים?

"מדוע לא יבער הסנה?"
בהיסח הדעת- מענה:
זה הזעיר-
כלבנה

"ויקרא יעקב אל - בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים: [בראשית מ"ט, א']- ציור מתוך פרשת ויחי.
[שמן על בד]

"ותאמר דלילה אל שמשון הגידה נא לי במה כוחך גדול?....."[שופטים ט"ז, ו]

חנוכיית שלהבות- על אדן חלוני,
לוחשת:"מעוז צור.." לאוזני,
הילתה- מאירה נשמתי,
מסירה- כהרף עין- אפלה מסביבי.

חנוכיית שלהבות- על אדן חלוני,
סביבה מתרקם- מחול מלאכים,
"על הניסים"- ברינה פוצחים,
למרחקים- נשמעים הדי הצלילים.

חנוכיית שלהבות- על אדן חלוני,
הלהבות נעות- ביופי צבעוני,
מאירות את רשות הרבים,
מהללות- את ה' וניצחון המכבים.

חנוכיית

ציור מתוך פרשת וישלח. "ויקם בלילה הוא ויקח את- שתי נשיו ואת- שתי שפחותיו ואת- אחד עשר ילדיו ויעבור את מעבר יבוק"[ בראשית ל"ב,כ"ג]

"הנה אנוכי ניצב על - עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים..." [בראשית כ"ד, י"ג]

"ויעש נח ככל אשר ציוהו ה'"

"ואת - הים האחד ואת- הבקר שנים עשר תחת הים" [מלכים א ז, מ"ד]

"עתה זה ידעתי כי איש אלוקים אתה ודבר ה' בפיך- אמת" [מלכים א' י"ז, כ"ד]

בליל הסדר ליד השולחן
מסובים מהגדול עד הקטנטן,
מפה צחורה ונרות דולקים,
קערת סדר וגביעים בוהקים,
עיני היושבים זורחות ככוכבים,
על פניהם נסוכה שמחת מלאכים.

הילדים שרים:"מה נשתנה"
והאב עונה ומרבה בשיחה,
עבדים היינו לפרעה במצרים
וביד חזקה הוציאנו – כהרף עין.
עתה אנחנו בני חורין בארצנו
ועם נבחר לה' מלכנו.

ארבע כוסות וכוס חמישית,
הדורה

"אש תמיד תוקד.."

"אש תמיד תוקד על המזבח"
משכן תאיר ככוכב זורח,
תפשוט ותלבש צורה
ובכוחה להשיג המטרה:
להתמזג עם אור האלוקים
הגנוז אי שם במרומים.

עוצמת האור תעורר הכוהנים
לעבוד גם בקודש הקודשים,
המה יחישו צעדיהם כאיילים
לטהר ישראל מהחטאים,
עד מהרה כולם מקודשים
כטובלים במי השכינה הטהורים.

והאור מתרבה ומתנחל בלבבות
כגודל התמדת ישראל

"אל גינת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרימונים "[שיר השירים ו , י"א]

" וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו..." [שמות ל"ב, ט"ו]

"וידבר ה' אל משה... ראה קראתי בשם בצלאל בן--אורי...נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך.."[שמות ל"א, א- ו]

מרדכי היהודי

השמועה עברה ממדינה למדינה,
העיר שושן כמרקחה,
המלך אחשורוש משתה חוגג,
משמחה ונחת מתמוגג,
עיניו לוהטות- באש הגאווה,
כלי המקדש מציג לראווה.

בשער ארמונו הססגוני-
יושב מרדכי היהודי,
בן שמעי, בן קיש, איש ימיני.
בעורקיו זורמים מפלי ייסורים-
הנושאים עימם פרץ געגועים
אל בית המקדש וקודש הקודשים.

לפתע, כרוח רפאים
הופיע המן

זה עידן עידנים
גילו לנו חכמים:
תגלית מסעירה, מכה גלים,
אוצר- ארבעת כתרים.

כתר תורה- מעורר אמונה.
כתר כהונה- עובר בתורשה.
כתר מלכות- מזרע המלוכה.
כתר שם טוב- תוצר יגיעה.

כתר שם טוב- עולה על כולם
כזרקור המאיר בלב ים,
הוא בנוי: יסודות, שכבות ורבדים
של מידות טובות, מעשים וחסדים.

שאר הכתרים בתורה רמוזים,
מגולגלים בתוך זרים

"ויעל משה אל הר האלוקים"
כאייל על סלעים,
בשרו חידודים, חידודים,
שמחה ויראה בערבוביה משמשים.

בהגיע משה אל הר האלוקים
לפתע, נזדעקו המלאכים :
"זה הילוד אישה-
אינו ראוי לזו הקדושה!"

כהרף עין שינה ה' הפנים
לאברהם מכניס האורחים.
נצרו השרפים שפתיים,
מילאו פיהם מים.

[בהשראת פרשת יתרו]
"וכל העם רואים את הקולות"
שופרות מסתלסלים במקהלות,
אותיות יוצאות במחולות,
הדיברות מוארים כמאורות.

"וכל העם רואים את הקולות"
ההר לובש עשן תפאורות,
מעוטר מרבדים ירוקים:
גדולת הבורא משוררים.

"כל העם רואים את הקולות"
מאוחדים נטולי מחלוקות,
מקדימים נעשה לנשמע
בכך מתקדשת הנשמה.

"כל העם רואים את הקולות"
חדורי

"ותעל השלו ותכס את המחנה..." [שמות ט"ז, י"ג]

[פרשת בא] "ויהי חושך- אפלה בכל ארץ מצרים.... ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" [שמות י,כ"ב]

"וידבר משה כן אל- בני ישראל ולא שמעו אל- משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" [שמות ו',ט'] .[פרשת וארא]

"וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אכל....ויאמר אל- תקרב הלום של נעליך מעל רגליך..."[שמות ג,ב-ה]
[מתוךפרשת שמות]

[בהשראת פרשת ויחי]

יעקב- בימיו האחרונים-
אוסף אליו הבנים,
עיניו- כטל השמים,
בליבו ברכות כמים.

יעקב בימיו האחרונים-
מוקף בשרשרת מלאכים,
לאוזניו- רזים לוחשים-
למוחו- מתנפצים כגלים.

יעקב בימיו האחרונים,
נר נשמתו- פניו מאירים.
מאורעות חייו –מתנגנים-
בערבוביה של אורות וצללים.

יעקב בימיו האחרונים,
על דל שפתיו- אחרית הימים.
לפתע,

(בהשראת פרשת ויגש)
יהודה במפגש מלכים,
ניגש אל יוסף בן הזקונים,
בפיו- תחנונים,
נפשו- סוערת כגלים.

יהודה מגונן על בנימין,
כאב על בנו- הרך בשנים,
בהציעו – עסקת חליפין,
ליישור ההדורים.

יהודה לוחם כארי על טרפו,
שואף להצלת אביו מיגונו,
ערב הוא את הנער לאביו,
משכין שלום- כיונה מסביב.

- מתוך פרשת: מקץ. "וימהרו ויורידו איש את אמתחתו ארצה...ויחפש בגדול החל ובקטון כילה וימצא הגביע באמתחת בנימין..." [בראשית מ"ד,י"א-י"ב]

"ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים..."

"וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים...." [בראשית כ"ב,י"א]

"ויגרש את -- האדם וישכן מקדם לגן- עדן את -- הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את- דרך עץ החיים".
[בראשית ג, כ"ד]

"הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" [שיר השירים א,י"ב]

אוצר השבת

מימי בראשית הקדומים
גנוזה השבת בבית גנזים,
מתנה מצור עולמים
לברואיו- בני מלכים,
עטופה הילה טהורה,
גוף ונשמה מאירה.

השבת מקור הברכה,
מעניקה אושר ושמחה,
מעין עולם הבא,
לבבות מאחדת באהבה,
אות היא ביני ובינכם,
"אני ה' אלוקיכם"

ליד השולחן מתענגים,
נרות השבת דולקים
"שבת שלום" לוחשים,
מלאכי השרת מתארחים,
מברכים

שלוש קדושות

בהקהל משה את העם
טרם הקמת המשכן,
התקבצו שלוש קדושות,
זה בזה שזורות,
מפז וזהב יקרות -
הגוף והנשמה מקדשות.

קדושת הזמן- שבת ומועדים:
מצוות, מסורת ומנהגים-
בהם בית ישראל מלוכדים,
אחוות אחים,
כשלהבות זעירות יחדיו
היוצרות עמוד אש אחד.

קדושת המקום הנעלה,
בו עם סגולה מתעלה,
עטור הילה טהורה-
כמנורה במקדש מאירה,
קרניה

להיות מאושר

השואף להיות מאושר,
יזכור- כי הוא חלק מעם נבחר.
מרומם הוא מעל כל העמים
ואורו מופץ למרחקים!

השואף להיות מאושר-
אל יתבונן רק במחר!
אלא, על היום ועכשיו!
כי נהנה ממתנת ה' וחסדיו!

השואף להיות מאושר-
יסתפק במועט שהוא העיקר!
כי עשיר הוא- השמח בחלקו,
בוטח בה' וחוסה בצילו!

השואף להיות מאושר-
ידע כי למעשה לא מגיע לו דבר!
וכל

זהו סודו של עם עתיק,
נרו- נר תמיד
משמן זית זך, כתית,
שלהבתו תאיר, כלבנה תתמיד.

הזית פרי קטן ומיוחד,
מהעץ מורד ונחבט,
מתייסר ומוכה בדרכו לגת,
בסופו- שמנו הטהור מופק.

כן- עם הסגולה
עבר, עובר ייסורים והשפלה,
בעזרת כוח התורה והתפילה-
אלוקים מעלהו לתהילה.

"נר ה' נשמת אדם"
מנורת הזהב- נחלת העם
במשכן ובשני המקדשים-
לעתיד

הכרובים

על ארון העדות ניצבים:
זוג כרובים תמירים זוהרים,
מקשת זהב אחת- בנויים,
פניהם כעוללים טהורים.

משני קצוות הכפורת ניבטים,
"פורשי כנפיים למעלה סוככים"
כנפיהם- ככנף רננים,
שפתיהם- חיוך מלאכים.

מקום מפגש של השכינה-
עם משה בעל הענווה,
ציוויים יורדים מהשמים
מחלחלים לנשמתו כמים.

"ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדוני סורה אלי..." [שופטים ד,י"ח]

משה רבנו
משה נבחר אלוקים,
גחלת לוחשת בין השיחים,
בתיבת גומא זעירה-
את היאור מאירה.

משה נבחר אלוקים,
בזרועות בת מלכים,
מובא אל חממת גפנים,
מוקפת חבורת שועלים.

משה נבחר אלוקים,
צומח- משתבח עם השנים ,
יוצא- גומע מרחקים,
מחלילו מסתלסל ניגון רועים,
על גבו – אחד הגדיים.

משה נבחר אלוקים,
נחבא אל הכלים,
עולה בסולם הערכים,
מקבל שליחותו בהיסוסים.

משה נבחר אלוקים,
יד מושטת אליו ממרומים,
מוקף בעדת מלאכים.
שליחותו מבצע-בקודש קודשים.

בני ישראל- במצרים עבדים,
ברית בין הבתרים-
קורמת עור וגידים,
כור היתוך במיצרים.

בני ישראל- במצרים עבדים,
על גבם משא מרורים,
נפשם בוערת כלהבה,
נשמתם כבולה בדאבה.

בני ישראל-במצרים עבדים,
כשתילי זיתים טהורים,
גחלת נצחית משמרים-
בתוך מ"ט שערים טמאים.

בני ישראל- במצרים עבדים,
בפיהם- מנת ייסורים
גרונם ניחר-
מפאת בכי ונהי מר.

"עם לבדד ישכון"
ארצו מטמון-
מתנת אל עליון,
לנצח ייכון.

"עם לבדד ישכון"
בידו דורון:
חלב ודבש-
יהלום ממש.

"עם לבדד ישכון"
בנפשו צימאון-
לשלום ושמחות,
כי שבע מלחמות.

"עם לבדד ישכון"
בעל יתרון,
חוסה בצילי השכינה,
מצפה לגאולה שלמה.

ארצי מולדתי שלי,
את בבת עיני,
ארץ נחלת אבות:
אברהם , יצחק ויעקב.

ארצי מולדתי שלי,
את עטופה בנשמתי,
אלייך אערוג כאייל-
שטופה בזוהר וטל.

ארצי מולדתי שלי,
את – ביתי מבצרי,
ארץ נחלי מים,
השכינה פורשת כנפיים.

ארצי מולדתי שלי,
אשא עלייך תפילתי:
"מאין יבוא עזרי?"
מאת ה' ישועתי.

"ולא מצאה היונה מנוח.."
כבר מתקופת המבול ונוח,
יונה קטנה וצחורה-
עמידה בכל צורה.

"ולא מצאה היונה מנוח.."
אמיצה ושואבת כוח!
עוברת מכשולים וגלויות,
רדופה חיצים ובליסטראות.

"ולא מצאה היונה מנוח.."
פורשת כנפיה- נגד הרוח,
יש והיא מדממת ופצועה,
זועקת לה' לישועה.

"ולא מצאה היונה מנוח.."
מייחלת לבוא המשיח,
מתפללת באמונה לאלוקים-
כי

אני מתפלל ליושב במרומים-
שחיילנו ישובו – בריאים כארזים.
דווקא בחג החנוכה -
יצאו ל "עופרת יצוקה".

אני מתחנן לבורא העולמים,
שייכה שוק על ירך את העמלקים,
יומם וליל- להרגנו זוממים,
כסיר רותח ומימיו מבעבעים.

אני זועק לאבינו שבשמים -
שימטיר על מולדתי - ברכות כמים,
יקצוץ לנחש את ראשו,
"הבא להרגך השכם להרגו"

אני שואל ביראה את מלכי

"ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר לו בחלומי והנה גפן לפני ובגפן שלושה שריגים...וכוס פרעה בידי..."
[בראשית מ',ט'-י"א]

"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" [בראשית,כ"ה, כ"ז]

מתוך פרשת לך לך "ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה" [בראשית י"ג, א']