כבר שנים רבות המחסור במורים הוא אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מערכת החינוך.

המחסור הממושך באנשי הוראה, המוערך בכ־20 אלף מורים, מוביל לפגיעה באיכות הלמידה של ילדי ישראל.

אלפי המורים שהתגייסו למילואים לאחר פרוץ המלחמה הותירו מנהלים רבים בפני שוקת שבורה, כשהצורך הלאומי רק מעצים את האתגר שהם ממילא מתמודדים עימו בימי שגרה.

הסוגיה מדירה שינה מעיניהם של רבים וטובים, בכללם רבני 'תורת הארץ הטובה'. לאחר ישיבות ודיוני עומק שערכו הרבנים עם גורמים רבים בשטח, בין השאר עם החמ"ד, התחדדה ההבנה כי אחת הנקודות העיקריות היא הגיוס הציבורי למערכה החשובה שמעצבת את פני הדור. הרבנים התרשמו שהמצוקה הרחבה של חסר במורים מאיימת על חוסנה הערכי של מערכת החינוך כולה.

"אין ספק שיש כאן בעיה חמורה מאוד", אומר הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן לשעבר ונשיא 'תורת הארץ הטובה', בריאיון ל'בשבע'. "יש משבר בעולם החינוך. חסרים מורים בכל המקצועות, ובתורה שבעל פה בפרט. מי יחנך את הדור הבא? מי ילמד אותם תורה? מצוות תלמוד תורה כנגד כולם. זאת ההמשכיות הרצופה של עם ישראל מדורי דורות. אם לא יביאו מורים שילמדו אותם תורה, אין עתיד לעם ישראל".

לדבריו, גם במערכת החינוך הכללית יש בעיה חמורה של מחסור במורים, ובבתי הספר מתרבים מורים ערבים. "עצם העובדה שמורה ערבי מלמד מתמטיקה, פיזיקה או אנגלית, זאת לא הבעיה. הבעיה שהם גם הופכים להיות מחנכים. הם גם מלמדים תנ"ך, ספרות ישראלית והיסטוריה עברית. מה יעשה מחנך ערבי בערב יום העצמאות?", הוא תוהה. "איך הוא יצא איתם לטיולים לאתרי מורשת או אתרי קרב? זאת בעיה חמורה מאוד.

"חייבים להתגייס לנושא החינוכי", הוא קובע נחרצות. "כל מי שמסוגל לכך חייב להיות מחנך בעם ישראל. מכאן הקריאה לבני הישיבות - מי שמתאים וראוי לכך, שייקח על עצמו את המשימה הזאת, להיות מחנך בעם ישראל, להרבות תורה בעם ישראל, להגדיל תורה ולהאדירה".

לשיטתו, המחסור במורים נובע בעיקר מהגידול באוכלוסיה, ולכן צריכים יותר מורים. "מורים פורשים, יש שחיקת מורים. מורים צעירים מתחילים בהתלהבות, אך במשך הזמן הם נשחקים. אם כן התרבות תלמידים מצד אחד, והתמעטות מורים מצד שני יצרו פער גדול בין כמות התלמידים לכמות המורים".

אומנם חלק ניכר מהתלמידים והאברכים בישיבות ההסדר ממשיכים ללמוד במכוני הוראה, אך במשך הזמן גם בהם חלה שחיקה איטית ומצטברת. "רף הדרישות האקדמיות כבר לא התאים לחלק מהתלמידים, עד שכבר לא יכלו לעמוד בהן והם פרשו. הם הרגישו שמכון ההוראה מצמצם את לימוד התורה שלהם. כך או כך, יש ירידה ניכרת במספר התלמידים במכוני ההוראה בישיבות. מי שרוצה לעזוב את הישיבה וללכת לאקדמיה, כבר בוחר ללמוד מקצועות אחרים.

"גם שכר המורים ותוכניות כמו 'אופק', שהיו אמורות להעלות את רמת החינוך, גרמו את ההפך", הוא מוסיף. "נוצרה ירידה ברמת המורים ובמספר המורים. בקרב מורות – המצב חמור יותר. עד לא מזמן, הוראה הייתה המקצוע המועדף על ידי נשים, מכיוון שהיא איפשרה להן להיות אימהות עקרות בית ויחד עם זה להיות מורות. זו עבודה שמאפשרת לחזור הביתה בשעה סבירה ולהיות אם לילדים, ובשעות הערב אחרי ההשכבות של הילדים להתמסר להכנת שיעורים, בדיקת בחינות וכדומה. אבל בתוכניות החדשות הן צריכות ללמד עד ארבע אחר הצהריים, וכך זה הפך למקצוע פחות נוח לאימהות, והן יעדיפו מקצועות אחרים".

נוסף על כך קובל הרב אריאל על כך שהאקדמיזציה חדרה לכל המכללות, שצמצמו את נושא הערכים ואת לימוד התורה, התנ"ך ושאר מקצועות הרוח. "אשתי הייתה מרצה במכללות. צמצמו לחצי את שעות הלימוד של התנ"ך ומפרשיו. אי אפשר לרכוש כך את הכלים הנדרשים להוראת התנ"ך". כך או כך, אין חולק שישנה ירידה חדה מאוד בפנייה להוראה בקרב הדור הצעיר.

השבוע צפויה להיערך ועידת רבני 'תורת הארץ הטובה' תחת הכותרת "צו 8 לחינוך - מגויסים למשימה הלאומית", בהשתתפות רבנים, ראשי ישיבות, מנהל החמ"ד ושורה של אישי ציבור מכל רחבי הארץ. זאת במטרה להרים את קרנם של אנשי ונשות הוראה, לצד עיסוק באתגרי מערכת החינוך בימים אלו ובחוסר הגדול במורים ובמחנכים לחיזוק הזהות היהודית והערכית של הדור הצעיר. "המטרה היא שהנושא יהיה חדור בתודעתם של בוגרי הישיבות, ויראו בזה אידיאל, ויתמסרו אליו", אומר הרב אריאל. "שיבינו את גודל האחריות שיש לנו כלפי הדור הבא. במהלך הוועידה נחשוב יחד איך לעשות זאת. כשתהיה התמסרות, יתרבו המורים. בה בעת צריך לדאוג לכך שהנושאים הטכניים ייפתרו".

כחלק מהמטרה להעלות את קרנם של המורים ולשנות את התודעה הציבורית, ניסחו הרבנים 'מי שבירך' מיוחד לזכות העוסקים בחינוך. "מי שבירך... הוא יברך את העוסקים במצווה הקדושה של חינוך ילדי ישראל (בנים ובנות) ללמדם ולגדלם לתורה למצוות ולמעשים טובים. בזכות עבודתם ומסירותם עומד עם ישראל, ויהיו בניו ובני בניו יודעי תורה ועוסקיה". "כל מי שמתמסר לתפקיד הגדול והחשוב הזה, של המשכיות התורה בישראל, קדוש ייאמר לו ויבורך מן השמיים", מכריז הרב אריאל.

"צריכים שגם אחרים יצטרפו למאמץ"

לצד העיסוק בנושא השליחות החינוכית והעלאתו על סדר היום, הוציאו רבני 'תורת הארץ טובה' חוברת תורנית ייחודית המתייחסת לראשונה באופן מקיף לסוגיית גיוס לומדי התורה לכתחילה, על פי דרכו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. החוברת כוללת קובץ מאמרים תורניים מאת גדולי התורה בציונות הדתית, ובהם נשיאי הארגון הרב דב ליאור והרב יעקב אריאל, הרב דוד חי הכהן, הרב שמואל אליהו ואחרים, אשר עוסקים כולם בקדושת השירות בצה"ל לצד ערך לימוד התורה.

מדובר בפעם הראשונה שבה פוסקי הלכה ותלמידי חכמים מהשורה הראשונה של הציונות הדתית נדרשים לסוגיה זו של גיוס תלמידי ישיבות, מתוך מבט תורני יסודי ולאומי. החוברת מדגישה את מורכבות המצב כיום ומביאה קולות שונים מתוך מסגרת הלכתית אחת, במטרה להעניק עומק, כיוון והנחיה לדור שלם של תלמידים, הורים ומחנכים.

"תלמידי הישיבות הציוניות עומדים בפני שתי משימות. מצד אחד, לימוד תורה כערך, להרבות תלמידי חכמים וגדולי תורה בעלי שיעור קומה. מצד שני, מלחמת מצווה. דווקא בשמחת תורה התברר לנו שאנחנו נמצאים מול אויב אכזר, ומוטלת עליהם החובה לצאת 'לעזרת ישראל מיד צר'. חסרים לוחמים", מזכיר הרב אריאל. "צריכים לפתור את הבעיה. ישיבות ההסדר הוכיחו שיש דרך לשלב.

"אומנם יש כאלה ששירות צבאי ממושך ימנע את התפתחותם התורנית, אבל ישיבות ההסדר הוכיחו שאפשר לצאת תלמידי חכמים, רבני ערים, רבנים ודיינים גם אם עושים שירות צבאי. יש דרגות שונות. יש כאלה שצריכים להתמסר ללימוד תורה בצורה נרחבת, ואם כן צריכים לצמצם להם את השירות. הכלל הוא שאין פטור. למלחמת מצווה יוצאים חתן מחופתו וכלה מחופתה. הרי מבטלים מצוות מפני תלמוד תורה. כשמגיע פסח, תלמידי הישיבות יוצאים לחופשת בין הזמנים, כדי לעזור בביעור חמץ ובאפיית מצות. פיקוח נפש הוא פחות מאפיית מצות?!", הוא תוהה. "כמו שיוצאים לבין הזמנים בשביל אפיית מצות, כך יוצאים לבין הזמנים לאימון צבאי ולסיוע במלחמה".

לדבריו, ישיבות ההסדר כורעות תחת העומס. "אני רואה את זה אצל הנכדים שלי", הוא מעיד. "אחד מהם התגייס לחטיבת גולני, אחרי ארבע שנות לימוד בישיבה. כשהוא עמד לפני סיום השירות וחזרה לישיבה, פרצה המלחמה, השירות הוארך והוא נשאר בצבא. הוא רוצה כבר לחזור לישיבה ולהמשיך לגדול בתורה, אך יש מחסור בחיילים, אז משאירים אותו. צריכים שגם אחרים יצטרפו למאמץ הכללי ויאפשרו גם לתלמידינו ללמוד תורה. הם רוצים לחזור לספסל הלימודים בישיבה, ואין מי שיחליף אותם".

יחד עם זאת, מבהיר הרב אריאל, גיוס בכפייה לא ישיג את המטרה. "צריך למצוא את הדרכים המתאימות שיעזרו לזה לקרות. כפייה לא תביא אף חייל חרדי לצה"ל. צריך למצוא דרכים חכמות. אחת הדרכים שאני מציע היא לסייע באבטחת הערים החרדיות. יש לא מעט ערים חרדיות שנמצאות בספר, כמו ביתר עילית ומודיעין עילית. הם נמצאים תחת סיכון. תלמידי ישיבות יכולים לשרת לילה בשבוע ולהצטרף להגנה המרחבית על היישוב שלהם ועל בני משפחתם. הם יכולים להמשיך ללמוד בישיבה, אבל בכל זאת ייקחו את האחריות לעשות זאת מתוך הישיבה. כך לא מנתקים אותם מעולם התורה, אם כי אימון קרבי רציני הם בוודאי יצטרכו לעבור. בין הזמנים יכול להיות הזדמנות מצוינת לכך".

הרב אריאל מבקש להתנער מהתווית שלפיה מדובר בפער השקפתי מובנה. "התורה מתנגדת לשירות צבאי?!", הוא מזדעזע. "יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו שלא מש מתוך האוהל, לא היה לוחם? התורה אומרת עליו 'חזק ואמץ' על תורתו וגם על מלחמותיו. הוא היה שקדן גדול, אבל כשהיה צורך - הוא יצא למלחמה. היה שם נוהל קרב, שביום נלחמים ובלילה לומדים תורה. צריך לזכור שבמלחמת העי ראש הסנהדרין נהרג. נכון, זה לא בהכרח מתאים לנער בן 18. זה צעד שמצריך בגרות ומסגרת מתאימה, אבל זה אותו מודל של צבא יהושע בן נון".

החוברת מיועדת פנימה לציבור הדתי־לאומי, או החוצה בקריאה לציבור החרדי?

"אנחנו לא יוצאים כלפי הציבור החרדי בקריאה כזאת או אחרת", הוא מבהיר. "קריאה לא תעזור. צריכים למצוא דרכים אחרות. במודיעין עילית, בתחילת המלחמה התושבים גירשו את החיילים שאבטחו את העיר. אז אם הם לא רוצים את החיילים, שייקחו על עצמם את האחריות. תעשו את זה בדרך שלכם, מתוך הישיבות. אם יעשו את זה בחוכמה, בשקט, דרך ראשי הערים, יכול להיות שהסוגיה הזאת תיפתר. זה לא יבוא מלמעלה, שמישהו מחליט עבורם. כמו זק"א ואיחוד הצלה. אם אדם נפצע בתאונה, רק נגיד תהילים ולא נרוץ לעזור לו?!", הוא שואל. "למדו איך להחזיק מכשיר קשר, לרכב על אופנוע ואיך לטפל בפציעות. ברגע שיש צורך להציל אדם - הם עולים על האופנוע, רצים לעזור לו ומצילים חיים. אותו רעיון ואותה דרך צריך ליישם גם כאן".

"החזרת החטופים היא חלק מהכרעת חמאס"

עם חידוש הלחימה, סוגיית החטופים בידי חמאס בעזה חוזרת לכותרות, ונידונות דרכי הפעולה הנדרשות כדי להציל אותם מחד, ומאידך להכריע את חמאס באופן סופי. "מעטים מאוד מבינים מה נכון לעשות כדי להחזיר את החטופים", מאבחן הרב אריאל. "יש אנשים שתפקידם לחשוב ולמצוא דרך חכמה ונכונה איך להחזיר את החטופים, אבל לא מתוך כניעה לחמאס. צריך את שניהם. אחד הדברים שדווקא יכריע את חמאס הוא החזרת החטופים. חמאס משתמש בחטופים כדי להראות שהוא מנצח אותנו, כך הוא מעלה את המוראל שלו. לכן החזרת החטופים היא חלק מהכרעת חמאס. יש אנשים מוכשרים שיש להם שיקול הדעת איך לעשות זאת, וכמובן עלינו לסמוך על הקב"ה שינחה אותם בעצה טובה. מי שנתן רעיונות איך להביא את החטופים מאנטבה, ימצא את הדרך הנכונה להחזיר את החטופים מעזה".

הרב אריאל מסרב לקבל את הנחת היסוד שמהודהדת ללא הרף בכלי התקשורת, שלפיה הדרך היחידה להחזרת החטופים היא באמצעות עסקה. "אין דרך אחת", הוא קובע. "גם משא ומתן זה דרך. אבל צריכים לדעת שלא רק החטופים נמצאים בסכנה. כל עם ישראל נמצא בסכנה. אנחנו כבר יודעים מה חמאס מסוגל לעשות. הוא ממשיך הלאה להצטייד, לאמן חיילים ולקבל כספים. הוא לא גמר את המלאכה. המשימה שלו נשארה כפי שהייתה – להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. כולנו בסכנה. כולנו חטופים. אין ספק שמצווה גדולה להציל אותם, אבל כולנו חטופים. צריך להציל את כולנו. אין לנו על מי לסמוך אלא על הקב"ה, ועל אלו שזהו תפקידם".