יצירות של בשבילך

לעילוי נשמת סבתא שלי. שהלכה לעולמה ביום שני, כ"ט אדר ב' התשע"א. תנצב"ה.
 
 
הלכת. לאחר כמעט פ"ה שנים בעולם הזה.
הלכת, והשארת לנו חוסר. חוסר בך. באדם המיוחד כ"כ שבך.
הלכת, והשארת את השמחה, את האכפתיות המדהימה. את האהבה.
הלכת, ואור גדול הלך איתך. אור פנים זורח.
הלכת, אבל צווית אותנו לא ללכת איתך. להשאר. ציוות אותנו להמשיך אותך. את הטוב שבך.
ציוות לאהוב את החיים, כמו שרק

נפלת אל מקום רחוק, אפל,
מקום שיוצא להגיע אליו קצת יותר מידי.
היית שם ולא נתת לעצמך להתקדם.
בהתחלה עוד ניסית
אבל הנסיון היה קצר מידי.
והתייאשת.
וייאשת את כולם. לא האמינו בך. לא האמנת בעצמך.
ונפלת, והמשכת ליפול אל המקום הנורא הזה.
כן, הוא נורא.
ולא רצית כבר לקום, התרגלת.
ואפילו האורות הגדולים שמאירים לך מפה
כבר לא עושים לך את זה.

אבל,
תנסי למצוא

****נכתב לאחר שיחה עם סבתא שלי, חולת סרטן במצב מאוד סופני, על החלומות שהיא הגשימה בחיים שלי ועל החשיבות שלהם בחייה. ****


משהו לחיות בשבילו,
משהו לשאוף אליו,
משהו שיגרום לך להאמין
בעצמך.

משהו מעשי,
או אולי קצת מופרך,
משהו שימשוך אותך הלאה
אל הביצוע.

וביום מותך,
תסתכל על עברך,
ותראה אם את חלומך
הגשמת.

וכשתגלה שיש עוד משהו
שעוד

בעזרת ה' נעשה ונצליח
הוא נכנס לחדר
בארשת כבוד,
מחיאות כפיים והרמות שונות
הורגשו בחדר
.
מהרגע שנכנס ניסו להעיף אותו,
לא התחבבו אליו, והוא לא התחבב עליהם.

הרימו ידים, ניסו לעשות מעשה,
אבל הוא בשלו,התעופף
המדרגות הכבוד
של עצמו.

המאבק האחרון הכי קשה היה,
דרש המון כוחות משני הצדדים.
בסוף המקומים זכו,
והוא-
מת.

הפה צועק
מחיה מתים,
והלב מבפנים
רק דופק ודופק,
מפוחד.
השנים שעברו,יצרו
חוויות אחרות,
והכל נפגש
ברגע אחד,
מיוחד.
והלב רוצה
לקרב, לדבר,
להחזיר נשכחות
ולהתחבר מחדש,
לאחד.
אך הדרכים נחסמו
עם הזמן שעבר,
והקשר המיוחד
לא יחזור,
לעולם.

מסודרים הם בשורה מופתית,
שחורים צחורים וגבוהים.
התסריט נכתב מראש
והם מחכים לצפוי וידוע.
בין רגע מתחילים ליפול,
להתרסק.
אחד אחרי השני.
דומינו.
בהסט עין מפוזרים ברחבי הרצפה
וכבר לא נותרה דרך חזרה.
ובדמיון כה בולט,
המחלה הארורה מכה
אחד אחרי השני
ולא, כבר לא נותרה דרך
חזרה.


[נכתב לאחר שגילתי על עוד אנשים במשפחה שחולים במחלה הארורה

ב"ה

שני צדדים למסך

-המסך נפתח-
"הי, מה קורה?" אוף. אני שונאת את השאלה הזאת. מה קורה? הרבה קורה? את באמת רוצה לשמוע הכל?
"ב'ה. ואת?" הדרך הרגילה להתחמק מהשאלות המתסכלות האלה.
"ה' תמיד ברוך. ומה שלומך? " אוף. לא נתת לי להתחמק. כ"כ מתאים לך.
"ב'ה. אממ... בסדר." נגיד.
"למה רק בסדר?" אה?! מה נראה לך? עד שעניתי לך.
"ככה. בסדר זה בסדר. "
"אבל יש יותר טוב

**נכתב בערב יום השואה. אני באמצע ללמוד על שואה לבגרות בהיסטוריה אז הנושא עלה לי שוב**

לפני 5 חודשים היינו שם.
היינו בבור השחור הכי עמוק של ההיסטוריה היהודית.
היינו במחנות ההשמדה, בגטאות וביערות.
למדנו על היהדות הגדולה שהייתה לפני.
למדנו על החורבן הגדול של אחרי.
הלכנו איתם, רעדנו איתם, פחדנו איתם וכן,
שמחנו איתם.

עברנו מסע מלא רגשות-
מעצבות עברנו לשמחה,
מפחד

בעזרת ה' נעשה ונצליח.
גיבורה על הקשיים
צופיה הרימה את עינה השמימה בנסיון להבין מה קרה ביממה האחרונה.
הכל קרה כ"כ מהר מבלי שהיא תשים לב בכלל והנה היא עומדת מחוץ לבית החולים עם ספר התהילים בידה, כשאר סבתא מרים שוכבת בפנים.
היא ניסתה לשחזר את מה שקרה פה והיא עדין לא הבינה איך כל זה נכנס ביום אחד.
המריבה של הקטנים, הטלפון החותך, הדיבורים השקטים של אמא, הנסיעה המהירה לבית של סבתא-משם

הרבה פעמים אנו קולטים ששופטים אותנו.
שופטים אותנו בלבושנו,
שופטים אותנו בדיבורנו,
שופטים אותנו במראנו.
בכל צעד ומשעול בחיים אנו עוברים בדיקה על ידי החברה.
ובכל רגע אני רוצה לצעוק:
"הי, זה לא אני! תסתכלו פנימה.תבינו שיש בי נשמה אלוקית שרוצה לעושת טוב
ולא משנה איך אני נראת, או מדברת או מתלבשת. זה לא אני!"
ואז אני מרימה את עיני הצידה ומתסכל על
חברותי, מורתי

יקרה, מה שלומך? אני מקווה שבפנים הכל טוב איתך למרות שמבחוץ זה לא נראה ככה.
את זוכרת את השיחה הראשונה שלנו? השחנ"ש הראשון? מוזר להאמין שאז היית בכיתה ח', ואני בט'.
את זוכרת על מה דיברנו ? לא היה לי טוב בסניף שבו הייתי אז מבחינה דתית, וניסת לשכנע אותי לעבור לסניף שבו את היית, הסניף היותר דוסי בעיר. את שכנעת אותי בכזאת התלהבות שאצלכם כ"כ טוב, ושאנשים טובים שם, ושהולכים ע"פ דרך האמת, ושכדי שאעבור.

בעזרת ה' נעשה ונצליח.
"אז, מה התכנונים שלך להיום?"
שירן לקחה נשימה עמוקה, וניסתה לענות. היא לא הצליחה ושתקה.
***
הם הכירו לפני שמונה חודשים.
חברה טובה שידכה בינהם.
הוא מישיבה טובה בירושלים, היא מאולפנא איכותית בצפון. הוא שיעור ג', באמצע השירות הצבאי שלו. היא סיימה עכשיו שירות לאומי במרכז להעמקת יהדות בעיר מרכזית בארץ.
הפגישה הראשונה הייתה מזמן... הם נפגשו בתל אביב, ככה הוא