יצירות של יונה

בסד

ליל שבת פרשת "ויצא" שנת ה'תשסג

סעודת השבת הסתיימה. סוף סוף נרדמו הילדות ואני יכולה להתפנות כדי לפנות בנחת את השולחן וללכת לישון.
מרחוק שמעתי צרור יריות. לא כל כך התייחסתי. שומעים הרבה יריות בזמן האחרון. בדרך כלל זה הצבא שיורה על הערבים.

אבל פתאום אני שומעת אמבולנס מייבב ומהבהב,ועוד אחד, והנה ג'יפ צבאי ממהר וקורע את שלוות הרחוב בליל שבת.
ושכן אחד יוצא בריצה

בסד

"אם כואב לך,
סימן שעוד משהו חי שם"
כך אמר לי רופא השיניים.

ודבריו כה שימחוני עמוק מבפנים
אם כואב לי,סימן הוא שיש בי חיים.

כמו ארבע פעמים כה חיות
שבהן בכאב ילדתי בנות..

בסד

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה' " (בראשית כג,כב)



הם בקרבי מתרוצצים
שניהם שלי, כה אהובים
ולא אדע כבר מי הוא מי
אם יש רשע ומי תמים

וזה כואב,כאב נורא
התרוצצות כה מוזרה.
ולמה זה אנוכי,די !
כמעט כבר קצתי בחיי.

ואת ה' רוצה לדרוש
שיסדר לי את הראש
אך הוא יצא להפסקה
אני בתוך המועקה

מוקדש באהבה לשירת הים.
וגם לכל שאר החברים הוירטואליים שמסעירים עלי את עולמי, בכל פעם מחדש.



סערות של תוהו עוברות מעל ראשי.
ומצולות של בוהו סוחפות את כל גופי.
ונשימתי אובדת
ונשמתי כמעט אינה.
רוצה אל הרקיע
לשוב לצור קונה…

'ויאמר אלוקים:
יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד
ותראה היבשה.'
'ויהי כן.'

…ניצלתי….

'וירא

בבקשה,התחלה קצרה. מקווה שתהנו ושיהיה לזה המשך.כמובן אשמח לתגובות.

בסד כא מרחשון התשסז

קודם כל,תודה רבה רבה לכולם על העידוד,

Forum/lmf_read.aspx/15604

אני מקווה שאעמוד בציפיות.


הסיפור מוקדש לאבא. בגעגועים.

/Mosaic/Read/543
/Mosaic/Read/1050
/Mosaic/Read/1203





השבת יצאה לפני חצי שעה.
חזרתי

אמא יקרה
בדרך נקברה
והגולים למולה
עוברים בשיירה

אחים מחרימים
מכרוהו למדינים
ובא אלייך,אמא
למצוא ניחומים

ואח"כ בידי כשדים
מקדש אל מחריבים
נפלו הלכו בנייך
בוכה את תמרורים

אחרי שבעים שנה
חזרו,לא כטירה
ואז נפלו הם שוב
ובביתר טבח נורא

קול ברמה אנו שומעים
נהי בכי תמרורים
ואיתך ממררים
כבר שני אלפי שנים

שיר שכתבתי מזמן ומתאר את אותן דקות שבהן הוא נכתב.זה הכל.
כשהסתכלתי במה שכתבתי בדף לפני כן,גיליתי שהייתי עדיין בשנת האבל על אבי ז"ל.
בבקשה :
בסד כג תשרי (מוצאי שמחת תורה) תשסב


צפצוף האזעקה
במכוניתו של השכן
נדם.

הילדה המשחקת
דורשת את העט
רוצה לכתוב היא
גם.

נתתי לה סרגל
קניתי את ליבה
אך משכבר שלי הוא
ממני היא יצאה.

חצר אדר - חבל ימית
טו בשבט ה'תשמב
אחותי,אני,ואבי ז"ל

מה היה לפני שנה אפשר לראות כאן


הדגל עם הסרט הכתום
אב התשס"ו / פנינת הודיה קרסניקר
נצרים. יבול נכתב לקראת יום השנה לגרוש


ביום העצמאות השנה
החלפתי את דגל המדינה

לא,לדגל אמריקה
גם לא ל"מדינת יהודה"

לא לדגל שחור,או קרוע
אך גם לא לטלית- שכולה תכלת.

ובשום אופן,בשום אופן לא יכולתי להפטיר אותו כדאשתקד
(כי הרגשנו : "צמיחת

שם על ראש ההר
נח אבא שלי היקר
ומשמאלו
נח אבא שלו
בהמשך הדרך
נח אביו של דוד המלך
ובעמק הנפלא
מערת המכפלה
אבותינו
יעקב יצחק ואברהם
ולידם
האבא של כל העולם.

בס"ד אור לכו מנחם אב תשסו

מוקדש באהבה ותפילה לתנחומים למשפחת עטיה ולמשפחת נחשון
מוקדש בהערכה למשפחת בן-עמרם"אין אדיר כה' ואין ברוך כבן עמרם" (מהפיוטים להקפות-שמחת תורה)




השריפה אשר שרף ה'

לא אמות כי אחיה ואספר בדמע עיניים
איך ילדה קטנה,תמה וברה
עלתה בסערה
אל השמיים.

בעיר אברהם
נחלתו של יצחק
בין מעלות-כסולם יעקב
חייב

בס"ד
הייתי היום בחוות מעון.היה מקסים.
בדרך חזרה הביתה שמעתי מאשה יקרה בשם חיה את הסיפור הבא :

משפחת ארנבים מצאה כפיר אריות קטנטן בן-יומו ואימצה אותו .
הכפיר קיבל חינוך ארנבי טוב ובגר והיה לארנב למופת.
הוא חפר לו מחילה,ישב בפתחה וכרסם גזר.
ואז הגיע כלב והתחיל לנשוך אותו.
הארנב ביקש ממנו יפה שיפסיק כי זה כואב לו.
זה לא שכנע את הכלב והוא המשיך.
הארנב המשיך להתחנן

נכתב לזכר הקדוש דב דריבן הי"ד שהקים את חוות מעון ונרצח על אדמתה בניסן תשנ'ח.
אני מביאה את השיר היום
בתפילה שזכותו תגן על החווה שהקים ויושביה וכל החושבים עליהם רעה-יפלו בבור שהם חופרים,אמן!



בס"ד ר"ח כסלו תשס"ה

דב

על אם הדרך הוא נולד
כמו בנימין בשעתו
הנה בית לחם עוד מעט
ואור עולם ראה אותו

כמו בנימין זאב יטרף
תינוק יפה

בס"ד אלול תשסה

מעשה שהיה בארץ שנער


"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים........"(בראשית ,יא,ד)
"...אמרו אחת לאלף ותרנ'ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול,בואו ונעשה לו סמוכות"
(רש"י בראשית ,יא,א)






בארץ שנער קול הלמות פטישים
בארץ שנער יש חיים חדשים
ושרים הבונים-לא יהיה עוד מבול
בן אנוש מול שמיים יציב את

בסד

שלום רב לך,אחות
אחות לי יקירה
אותי אינך יודעת
ואין את מכירה

רציתי רק לאמר לך
נשים במה זכיין
הופכות הן את הבעל
להיות לבר אוריין

תורה שגורה על פיו
ולשונו זהב
ומחפש רק טוב הוא
צנוע ועניו

נכון,הוא מעצבן
וכמעט כל הזמן
הוא לא מבין אותך
הראש שלו לא כאן.

אך דעי לך,חמדתי
זכית את באוצר
אותך הוא כה אוהב
שומרך

מי ששתה מיין הונגריה
שתה טיפה,לא עוד
הוא עוד הרבה ימים,לילות
יוסיף עוד לערוג

והוא יודע,זה אסור
זה יין מסוכן
הרבה שתו ממנו כבר
ולא חזרו לכאן.

אבל הטעם עוד בוער
שורף את לשונו
נשאר לו רק להתפלל
שיושיעו קונו.

בס"ד


עקרת בית חרוצה
היא כל שבוע בדיצה
מנקה ומסדרת
ואת הבית מאווררת

דבר אחד שוכחת רק
שוכחת לנקות אבק.
והאבק,כן זו דרכו
אינו בולט בהעדרו.

וכשהוא בא,אזי גם כן
הוא לא נראה ומשתכן.
כמו גנב הוא משתלט
הוא מצטבר,נהיה בולט

וכשגובהות הערימות
או,אז התחילו הצרות.
הוא מכסה את הפינות
הנסתרות,האפלות.

ושם רוחשים

יוצא לדרך.
פונה ימינה ביציאה מהקריה,עובר על פני רמת ממרא,זאת שכולם קוראים לה "גבעת החרסינה" וממשיך לכיוון "צומת הזכוכית".
אפילו השמות העממיים של שכונות העיר מעידים עליה שהיא הבית .ארמון מפואר בחומרי קישוט-זכוכית וחרסינה ומספק לכל רחבי הארץ שיש – "שיש חברוני".
עובר על פני טרסות וחלקות מעובדות בצידי הדרך.פעם היו הרבה יותר כאלה.
היום צידי הדרכים מתכסים אט אט בבניה צפופה .מאז

בס"ד
אור לכ"ב אדר תשס"ד


האביר על הסוס הלבן
נמוג בסופה
של ימי החול

ובמקומו הופיע
רוכב על חמור
אפור
-הדוֹר.

(קורא הדורות לו קרא
ואני נותרתי עם היצר הרע
קרוע
מגעגוע)

הנושא עלה באתר בכמה הזדמנויות ודנתי עליו במסר"ש עם מישהו אתמול בלילה.
אז זה מה שעלה במקלדתי הבוקר ,
מוקדש באהבה ובשמחה לכל באי אתרא קדישא הדין .

חג הסוכות כמעט ונגמר
החג של שמחת העולם
ובפתח עומד לו שמיני עצרת
חג של שמחה לגמרי אחרת

יומה הגדול של שמחת התורה,
ששוב אותה זכינו לסיים
וכבר מתחילים מהתחלה.

ובין הפסוקים גם נמצאת תוכחה :
"תחת אשר

בסד כט שבט תשסה

שלג ראשון בעיר האבות

דווקא הקור העז-
נותן לי
תחושה חמימה של בית,

והרוח הקרה המשתוללת-
אשר פתיתים רכים של שלג
היא מעיפה ומערבלת,
דווקא היא-
רגשות יציבים של חוף מבטחים,
אל תוך ליבי
היא מערסלת....

לכבוד הרמטכ"ל דן חלוץ
עברו כמעט שלושים ימים מהמקרה הנורא בכפר גלעדי. ואני עוד ממשיכה לקבל מכתבים מאנשים שאינם מכירים אותי, שלא הכירו את יהודה הי"ד, אך מרגישים אחריות וצורך להביע תנחומים. הבוקר קיבלתי את מכתבך. ובלב ובראש לא נותנת מנוח השאלה: האם מישהו מכל אותם ראשי מדינה וראשי צבא יכול לבוא ולהסתכל לנו ישר בעיניים ולומר בפה מלא: "ידינו לא שפכו את הדם הזה"?????
כתבת במכתבך מתוך שירו של דידי

חורבן אב
עזב
אלול בפתח
שנה
נסגרת נפתחת
שנה
חדשה

שמעתי את הסיפור אתמול בכנס התעוררות לזכר חיה מושקא ע"ה .
בדקתי בספר "איש צדיק היה"- יש שם סיפורים נפלאים,אבל הסיפור הזה לא מופיע שם.
סיפר הרב חננאל אתרוג שליט"א (מ"מ ראש ישיבת "שבי חברון"):

אביו נפטר כאשר היה ילד קטן מאד.
אמו היתה אלמנה צעירה מאד עם ארבעה יתומים קטנים.
בזמן שישבה שבעה הגיע הרב אריה לוין לניחום אבלים.
התיישב הרב מול האלמנה ופרץ בבכי,הוא מירר בבכי במשך דקות

לשכת הגיוס בזיף נפתחה היום.
הגיע קצין גבוה במדים מצוחצחים והסביר לכל בחור וטוב כמה כדאי להתגייס לצבאו של המלך שאול.
מעבר להגשמה העצמית אתה גם משרת את מלך ישראל שנמשח ע"י שמואל הרואה,וכי יכול להיות יותר טוב מזה?
כל החבר'ה הטובים לא חיכו שהוא יגיע,הם כבר הלכו מזמן לבאר שבע והתגייסו שם.
הוא נאלץ להשאר בבית כדי לטפל באביו הזקן.
בנתיים הוא ראה איך כל החבר'ה "הבעייתיים" יוצאים אל המדבר

הקדמה קצרצרה- המחצבה המוזכרת בשיר נמצאת בדרום מזרח הגבעה המכונה "אבו סנינה" ונמצאת היום ב"שטחים הכבושים" בידי אויבינו. בילדותי היה נוהג אבי ז"ל להדריך סיורים בחברון בכל שבת.ופעמים רבות היינו צופים ולומדים על חברון מעל ראש הגבעה הזאת.



בסד ו' טבת תשסב
ברקאי

אבא יקר
עוד עומדות רגליי
על גג המחצבה,

ועיני רואות –
את עירו של אברהם אבינו
פרושה
בין

נכתב בחורף שלפני הגירוש--בזמן ההפגנה של מועצת (חסרת?) ישע מול הכנסת
בתגובה לדברי שאול גולדשטיין שהוא חושש מ"הקרע בעם".
שלחתי את השיר לעתון "גושפנקה" של גוש עציון והם לא רצו לפרסם אותו.
בסד אדר א' תשסה
הקרע בעם /תפארת
השמש בין עזה לרפיח תידום
ואולי חלילה יבוא...הקרע האיום
אך הקרע ההוא יהיה באמת
כמו הקרע בעורו של הגולם המת
הוא הזחל החי שקפא והתנוון
ונדמה

בסד

"שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך,חי אני נאום ה',כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה.כי חרבותייך ושוממותייך וארץ הריסותייך,כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעייך.עוד יאמרו באזנייך בני שכולייך צר לי המקום גשה לי ואשובה.
ואמרת בלבבך : מי ילד לי את אלה? ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ,ואלה מי גידל? הן אני נשארתי לבדי ,אלה איפה הם?
כה אמר אד' ה' : הנה אשא אל גויים ידי ואל עמים ארים נסי

"ויאמר ה' אל קין: למה חרה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב שאת ,ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ,
ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית,ד,ו-ז)

הביטי לפתח
הנה הוא רובץ
אין אונים,חתלתול בן יומו.
קטן ורועד,ועיניו עצומות
הוא בוכה
כי איבד את אמו.

אספתו אל חיקך
חיממת וליטפת
והרשית לו לישון בסלון.
הוא צמח ופרח
התחזק וגדל.
לא שמת לב,
הוא הפך לבריון.

השעה היתה מאוחרת מאד,כמעט חצות.סוף סוף הקטנים נרדמו,והיא שקעה בהרהורים.
חייה קשים היו והצרות רבות,והיא לא ראתה שום אור בקצה המנהרה.
אולי טיול קטן באויר הצח ישפר את ההרגשה ,חשבה ויצאה מביתה.
היא התחילה ללכת ורגליה הוליכו לכיוון היציאה מהישוב .היא יצאה והתרחקה עד שמצאה פינה חשוכה ומבודדת ושם ישבה.
הלב נפתח והצער עלה על גדותיו, עלה ועלה עד שנשפך בדמעות…
היא בכתה ושחה את ליבה לפני

בעקבות סוף הסיפור של הודיה.
אני מביאה כאן מכתב ששלחתי לקומונרית בני עקיבא בית שמש לקראת שבת "חיי שרה " לפני שנתיים.
הוא מיועד אליך ואלייך ונכון בדיוק כמו אז (אם לא יותר).
בסד חיי שרה התשס'ה

חברות וחברים יקרים, ה' עמכם , שבת שלום !

השבת אנו קוראים את פרשת " חיי שרה" .
בפרשה מספרת התורה על אברהם אבינו המבצע את הרכישה הראשונה של אדמה יהודית בארץ ישראל-
הוא קונה

בסד אלול תשס'ו

שלום


קדימה,להקים תנועה לביטול גיוס החובה לנשים !!!



לדעתי,הגיע הזמן להקים לובי ציבורי נרחב למען ביטול גיוס הבנות לצבא ,והשארת חוק חובת הגיוס לגברים בלבד.
כולנו מסכימים ששרות בנות ישראל בצבא מביא יותר נזק מאשר תועלת .גם לעצמן וגם לצבא
(כמו שנאמר "ושב מאחוריך").

אם כן,מדוע בחורה שאיננה מוגדרת "דתית" תיאלץ להיות חיילת בניגוד

היום הוא שוב הופך להיות רלוונטי.........



בסד רביעי בשבת כז תמוז התשסה
----- דחוף ----------

לכב' מר משה קצב
נשיא מדינת ישראל ,ראשית צמיחת גאולתנו

כבוד הנשיא

אני פונה אליך כמי שזכה לנשיאות מדינתנו,ראשית צמיחת גאולתנו,בעת המיוחדת הזאת.
אני פונה אליך כנשיא הראשון של מדינת ישראל המייצג קשר לשורשים שעומקם יותר ממאה-מאתיים שנה.
כנשיא אשר,בראשית

ב"תפוש ת'חיה" התפתח ויכוח קטן לגבי המאבק הבא.
אני רוצה להביא כאן "וורט" שסיפר אליקים העצני הי"ו בשמו של הבלשן הידוע אבשלום קור.

כידוע, השם "ישראל" ניתן לנו לאחר שנאבק אבינו יעקב במלאך ויכול לו.
כמו שנאמר "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית,לב,כט)
מכאן משתמעת המהות של כל אשר בשם "ישראל" ייקרא (עם,ארץ,תורה,וכן-גם "מדינת ישראל").
מהותו של "ישראל" היא מאבק (מן המילים "כי

עוד מעט אנחנו מגיעים לימי החורבן (יהי רצון שיהפכו לימי ששון ושמחה עוד השתא בעגלא ובזמן קריב)
זוהי קינה שכתבתי ביום השני (או השלישי) לחורבן.
מופיעים בה בעיקר השמות של ישובי סיני. מפני שחלק מישובי גוש קטיף וצפון השומרון עדיין עמדו על תילם, והתפללתי שתיעצר המגפה.......

בס"ד אור לי'ג אב תשסה

קינה למוצאי תשעה באב

חרב עלי עולמם.
שוב.

ושוב ארצות קסומות
הופכות

לגלעד היקר (2) הבעיה איננה עייפות
הבעיה אמיתית הרבה יותר.
במשך דורות התחנכנו לראות במדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו"
ולהעריץ את צה"ל כי "אלפיים שנה יהודי לא החזיק נשק" וכד'.
היום החלום הגדול נשבר ומתנפץ לנו בפנים בקול רעש גדול מפחיד ומשתק.
זו לא "ראשית צמיחת"?עבדנו עבודה זרה כל השנים האלה??
או בסגנון אחר:"למרוד נגד המדינה זו כפיות טובה".
בימים האחרונים הצלחתי להגיע לאיזושהי

בס"ד כט ניסן תשסו
עזה
זה היה כפר הנופש המקסים ביותר שראיתי מעודי,בונגלוס קטנים מחופים בכפות תמרים,ולצידם בריכת שחיה קטנה.כמה צעדים משם נפרש חוף הים- מי הים היו צלולים וכחולים והחול היה זך ולבן. והכל כאילו יצא מתוך חלום.
מצידו השני של הכפר נחפר אגם של מים מתוקים הפורצים מתחתית דיונות החול המכוסות במטעי דקלים,לצד האגם שכנה האורווה של כפר הנופש ובה ששה סוסים אציליים למראה.הסוסים שימשו את