דבר תורה עמוד 1

בעזהי"ת.
בשמואל ב', פרק י"א מסופר על חטא דוד ובת שבע דוד רואה אישה מתקדשת מטומאתה.
הוא שואל את משרתיו לשמה, ונודע לו שזאת בת שבע אשת אוריה החיתי.
דוד מבקש שישלחו אותה אליו, ולאחר זמן מה בת שבע מודיעה לו שהיא הרה.
דוד חושש מתוצאות מעשהו ומבקש שישלחו אליו את אוריה החיתי מהמלחמה.
יואב -שר הצבא- אכן שולח את אוריה לדוד ודוד מנסה לשכנעו שילך לביתו (על מנת שיחשוב שבת שבע בהיריון ממנו).
אוריה

בס"ד
מרדכי היהודי
במהלך הדורות עם ישראל נשלט בידי ארבע אומות רשעות שונות: בבל, פרס מדי,יון ואדום. בסיפור שלפנינו אנו נפגשים עם פרס ומדי.
מסכת קידושין (עב,ע"א) מאפיינת כל מלכות בתכונה אחרת.
כל תכונה קשורה לאחת החיות שראה דניאל הנביא בחלומו. בבל משולים לאריה מלכות מדי (להלן- הפרסים) משולה לדב. "דמיה לדב- תני רב יוסף: אלו פרסיים שאוכלין ושותים כדב,ומסורבלין כדב,ומגדלים שיער כדב,ואין

ב

פתרון החלום - פרשת מקץ
(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת

הפרשה נפתחת בציווי ה' למשה לקחת מעם ישראל כופר על נפשו בזמן שהוא סופר את א"י.
"כי תישא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' ..."
מדוע ה' מבקש ממשהו לספור את העם, הרי אם ירצה הוא ידע מה מס' העם?!
את התשובה הפשוטה רובנו מכירים, כי כשמישהו אוהב משהו הוא סופר אותו כל הזמן!
אבל השאלה למה דווקא סופר - הוא יכול לתת לנו פרסים לעשות לנו ניסים ומה שהוא רוצה וזה יבטא את אהבתו

אורות נוצצים באפלה, כגחלים לוחשות בשמי המדבר.
אבוקות אבוקות זוהרות המדורות שם, בין צהוב לשמים, מלחשות שירי ערגה אל הליל.

אלו בני ישראל המדליקים מדורות ואופים את לחם עוניים מקמח שעורים. עוד חמישים יום הם יהיו לא רק אוסף נרדפים מושפלי עיניים, עם עבדים הנמלט מארץ גזירה, אלא יהודים חרותיים המקבלים תורתו של בורא עולם בהר סיני, מול הר עשן ויוקד באש קודש, לקול תרועתו של שופר גדול המבקיע ומעלה

בס"ד ליקבה"ו


ששה סדרי משנה מסתיימים בשתי משניות מאוד מיוחדות. הראשונה נאמרה ע"י אמורא, ר' יהושע בן לוי, שלמד אצל רבי. והיא בעצם המשנה היחידה בש"ס שלא אמר אותה תנא (למעט פרק ו' מאבות, פרק קניין תורה, שמראשיתו מוגדר כהוספה מאוחרת, ובעצם רבי לא ערך אותו). גם בתוכן המשנה יש הרבה מה לדון, מדקדוקי לשון פרטניים, דרך צורת דרשת ריב"ל את הפסוק ממשלי, ועד למקום הייחודי שרבי בחר לשים למשנה כחותמת הש"ס.
גם במשנה השנייה, שנאמרה ע"י אחד מאחרוני התנאים, רבי שמעון בן חלפתא, יש מקום רב להתבוננות. מדוע דווקא הנושא שלה חותם את הש"ס? איך הוא הבין מהפסוק שהשלום הוא כלי מחזיק ברכה היחיד לישראל, כפי שנשמע מלשונו?

כמובן שלא נגע כעת בכל השאלות ונעמיק בהן, אך חשוב לציין לפני כן שיש עוד הרבה מה להאריך בפרטי ובכללי המשניות הייחודיות הללו.

השאלה שנתמקד בה, בע"ה, בדברי ריב"ל היא בדרך בה הוא דרש את הפסוק.
במשלי נאמר (ח' כ"א): "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא". רש"י ומצודת דוד מפרשים את הפסוק ומסבירים שהקב"ה אומר לישראל שיש לו טובה רבה הגנוזה עמו להנחיל לאוהביו, ובה הוא ימלא את אוצרותיהם. או בצמידות ללשון הפסוק- להנחיל לאוהבי טובה רבה יש לי, ולעתיד לבוא אמלא בה את אוצרותיהם.
ריב"ל בא והופך את הפסוק. מה שהוא אומר, ש"עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות", הופך את המילה "יש", מהבנה ש"יש לי", להבנה שמה שהקב"ה מנחיל להם הוא אותו "יש". ה"יש" הופך מדבר סתום ומובטח, לדבר גלוי וקיים. דבר מציאותי. בעצם אומר ריב"ל שהקב"ה ינחיל להם עולמות (העולם מוגדר כ"יש", כמציאות), וכמותם נלמדת מגימטרייתם- "יש"=310 (מעין מה שמלמדת הגמרא בסנהדרין, דף כ"ב עמ' ב', בדבר ימי
אם כך, לא מובן מה פירוש המשך הפסוק "ואצרתיהם אמלא", הרי ה' כבר אמר שהוא ינחיל להם 310 עולמות, וכי יש עוד מה להוסיף על כך? האם אין בכך די כדי למלא את אוצרותיהם של בני האדם, אוהבי ה'? לשם הבנת המשך הפסוק, נמצא את האזכור הראשון בתנ"ך למילה "אוצר"- "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" (דברים כ"ח י"ב). בפסוק שם המדובר הוא בשפע גשמי. מתוך כך נסביר שהמשך הפסוק במשלי עוסק בשפע גשמי. כלומר, הקב"ה יברך

חכמי ישראל מסכימים שדורשים סמוכים (למעט ר' יהודה [אם אני לא טועה]), ועל כן עלינו להבין מדוע סמכו את דברי ריב"ל לדברי רבי שמעון בן חלפתא? ומתוך כך, מדוע בחר רבי לסיים בדרך זו את הש"ס.
לשם כך נוכל להביא ברייתא ידועה: "אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". קשה להתעלם מן הקשר של ברייתא זו למשנתנו- צדיקים, שלום, "ה' עוז...". אלו בדיוק הדברים שרצה רבי להמחיש לנו בחברו את דבריהם של ריב"ל ורשב"ח (וכידוע כל הברייתות נכנסות בתוך המשניות, כפי שאמר אחד מחכמי ישראל).
הגמ' בזבחים (קט"ז עמ' א') אומרת שהקב"ה שמר לישראל את התורה, הוא רצה להביא להם טובה זו, ושמר להם אותה. זו בדיוק אותה טובה, ש"י עולמות, שהוא שומר להם לעתיד לבוא. אותם עולמות שמגיעים כשכר על לימוד וקיום התורה, הם הטובה הגנוזה לעתיד לבוא. ועליה נאמר, על אותה תורה, "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". התורה היא עוז לישראל, על ידיה מתקיים העולם, והיא שמביאה לנו את הברכה והחיים

החיבור בין התורה ובין השלום, כמו מה שעשה אהרן הכהן, (אבות א') הוא החיבור הנצחי שמקיים את העולם, הוא החיבור שמעניק ש"י עולמות, והוא זה שמסיים את הש"ס. ובעצם תחילתן נעוץ בסופן- כל הש"ס נעוץ בנקודה הזו.

החטא ועונשו? דור הפלגה
בראשית פרק יא'
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג)וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל

בס"ד

"אתרוגים" ו"ערבות" בשאיפה לאחדות / איתמר ליברמן
מתפללים דתיים ושאינם דתיים מילאו את בתי הכנסת ברחבי הארץ ביום כיפור כמו בכל שנה. קהל אנשים מכל קצוות החברה הסתופף לו תחת קורת גג אחת כדי לבקש סליחה וכפרה מאבא שבשמיים. אפשר היה לראות לבושי ג'ינסים משופשפים ועד שחורים עם שטריימל, שבאו לממש את זכותם כבנים ל"זמן איכות" עם אביהם כפי שנקבע בלוח השנה היהודי.
גם בחג סוכות שלאחריו הייתי

לרבים מאיתנו תשובה מתפרשת כתהליך ארוך ומפרך שכרוך במאמץ רב והשקעה אינסופיים, שעלול בקלות להכניס אותנו לדיכאון, או במקרה גרוע יותר - לייאוש. מסתבר שבחודש אלול, שבו אנו מבקשים רחמים וסליחה מאבינו שבשמיים, אנו זוכים לטובה ענקית ממנו. כזה מין "פוש" רציני שמסוגל לדחוף אותנו קדימה אלפי קילומטרים.
על התשובה בחודש אלול באה האמרה הבנאלית והמפורסמת שאומרת: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח