מאמר

המלך עובר,
שתיקה
בכל.
תורת ה' מאחדת
את כולם.

לא ברוח ה',
לא ברעש ה',
לא באש ה'.

"אנוכי ה' אלוקיך"!
הי! לא באש ה'!
לא יהיה לך וגו'
לא תשא וגו'.
"זכור את יום השבת לקדשו!"

כולם "ממלכת כהנים וגוי קדוש"!
וואו! מה זה אומר? קדוש?
רצון ה'.
מה זה רצון ה'.
"לא ברוח ה'"
"לא ברעש ה'".
איפוא נמצא רצון ה'?
"זכור את יום השבת לקדשו"!
ראית בהמה נאה? זה לשבת.
ה - כ - ל לשבת!
עכשיו הבנתי רצון ה'.

אין עוד מלבדו

א. כשהנשמה שומעת את קול הי ברקע ג. הדרך הפשוטה לעורר
ובליבה פנימה, צלילים אמיתיים (תורה, עבודה וגמילות חסדים).
אזי רוצה לקיים הדרך שהיא מסילה ישרה.
את רצון השם, הדרך הנכונה לא להישאר
ורוצה פחות להתגשם. בלי מה.
מאחרים לא רוצה להתרשם. הדרך בה בוהק אור אמיתי.
ורוצה נקודה טהורה והצליל עולה ישר,
למחשבה. בלי עיכוב, בלי קו מר.
רוצה שקט, בהירות, בלי

בס"ד
גיבור פירושו אדם שנאבק על מטרה ולא מוותר
גיבור הוא אחד שלמרות הקשיים-אחורה לא חוזר
גיבור לא חייב להיות חזק פיזית עם מלא שרירים
גיבור לא חייב להיות אחד שיודע משקולות להרים
גיבור הוא אחד שעומד על שלו ומעמדתו לא יזוז
גיבור הוא אחד שלדברים החשובים נותן כמות רבה של ריכוז.
גיבור הוא אדם שיודע מאין בא ולהיכן פניו מועדות
גיבור הוא אדם שיודע להגיב בחוכמה גם כאשר הוא סופג

זעקה תחריט 'שמע' בהדפס ידני ונזעק אל ה' הצטלבות רכבות

הזיכרון הוא היכולת של בני האדם לאסוף, לאחסן, לאחות ולעבד בתודעתם את האירועים, את פיסות המידע, שברי הקרעים, וחלקי המילים, שנאגרו לסיפור מהודק. אבחנה בין הזיכרון הפרטי, שהוא הסיפור האישי של כל אדם, לבין הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של עם - זכרון ציבורי שנצבר המעובד גם למשמעויות רוחניות וערכיות. אותו אירוע יכול לקבל הילה של אירוע

בס"ד

המולה.
עשרות פנים לא מוכרות מסביבי. הלב דופק, העיניים בורקות מהתרגשות. נשיקה של אמא מתרגשת עדיין טרייה על הלחי, וקולה המתפלל עוד מצטלצל באוזן: "ה' יהיה בעזרך, גיבור. תזכור שאנחנו בבית אוהבים אותך ומתפללים להצלחתך."
"חברים, שתי דקות הקשבה."
משתתקים. עשרות עיניים ננעצות.
"תראו, אתם עומדים עכשיו בפני תקופה לא פשוטה. תקופת ארוכה, קשה, סוחטת. יש לכם תפקיד לאומי. גורלי, אפילו.

שְׁחִי לָאֵל יְחִידָה הַחֲכָמָה וְרוּצִי לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּאֵימָה
לְעוֹלָמֵךְ פְּנִי לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ וְלָמָּה תִּרְדְּפִי הֶבֶל וְלָמָּה
מְשׁוּלָה אַתְּ בְּחַיּוּתֵךְ לְאֵל חַי אֲשֶׁר נֶעְלָם כְּמוֹ אַתְּ נַעֲלָמָה
הֲלֹא אִם יוֹצְרֵךְ טָהוֹר וְנָקִי דְּעִי כִּי כֵן טְהוֹרָה אַתְּ וְתַמָּה
חֲסִין יִשָּׂא שְׁחָקִים עַל זְרוֹעוֹ כְּמוֹ תִּשְׂאִי גְוִיָּה נֶאֱלָמָה
זְמִירוֹת קַדְּמִי

תבורכו משמים / תורת אמת
------------------------------------
תבורכו משמים
על תרומתכם
אנו מחכימים
משתפרים בזכותכם
תבורכו משמים
להארות בונות
ולגולשים היקרים
שתורמים ומשקיעים
ביצירות משופרות
מתיחסים לחברים
לכל התחביבם
לשירה המעשירה
לציורים שדמיון מפעילים
לכולם הייתה התחלה
וכל אחד הגיע לפיסגה
בה הוא כעת נמצא
בזכות כל גולש ועורך
בזכות

הריני מזמנת את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קודש אבריך הוא ושכינתה על ידי ההוא טמיר ונעלם...
בשם כל ישראל?!

עם בוקר, עת תפילת שחרית, לפני פסוקי דזימרא, אומרים אנו: "הריני מזמנ/ת את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי לשם יחוד קודשא בריך הוא... בשם כל ישראל". ואני שואלת, באיזו זכות? איך ייתכן כי אבוא, אני הקטנה, לשבח בוראי באופן הנ"ל בשם כל ישראל? איך אשא באחריות הזו על כתפי הדלה?

בס"ד


ציפית לישועה?

הגמרא במסכת שבת (לא, עא) אומרת כי לעתיד לבוא, ביום הדין, שואלין לו לאדם "נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה..." ומהי ציפייה לישועה? מבאר רש"י (שם, ד"ה ציפית לישועה) : ציפייה לדברי הנביאים והיינו: השתוקקות שישראל יתקבצו מן הגלויות, ישובו אל ה', יבנו בית המקדש ויעלו שלוש פעמים בשנה לראות פני ד' וכן ההשתוקקות שיתקיים בנו "והתהלכתי

ערב יום ירושלים ה-50
לרגל יום ירושלים ה-50 הקרב ובא, רציתי לשתף ברשמים מתוך מסע מרתק במקורותיו התנ"כיים של השיר 'ירושלים של זהב', לצד אלה שאותם שאבה המשוררת נעמי שמר מאוצר הספרות היהודית.
אין לשכוח שהשיר פורסם רק כשלשה שבועות לפני מלחמת ששת הימים, פרק זמן של מתח וחרדה עבור העם היושב בציון. היתה בארץ דאגה גדולה ופחד אמיתי מעבדול נאצר שסגר את מיצרי טיראן ואיים להשמיד את ישראל. עם זאת, כאשר מתבוננים במילות השיר, קשה להשתחרר מהתחושה שהעיר שחוברה לה יחדיו כאילו המתינה לשחרורה הקרוב, העתיד לבוא אך ורק אחרי שהאהבה אל ירושלים קיבלה את ביטויה בשירה של נעמי שמר, שיר, שלעניות דעתי, נכתב בהשראה
ירושלים של זהב/ נעמי שמר

אויר הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה [1]
העיר אשר בדד יושבת [2]
ובליבה חומה

ירושלים של זהב [3]
ושל נחושת [4] ושל אור [5]
הלא לכל שירייך [6]
אני כינור [7]

איכה [8] יבשו בורות המים
כיכר השוק ריקה
ואין פוקד את הר הבית [9]
בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע [10]
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו

ירושלים של זהב...

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים [11] [12]
קטונתי [13] מצעיר בנייך [14]
ומאחרון המשוררים [15]

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף [16]
אם אשכחך ירושלים [17]
אשר כולה זהב

ירושלים של זהב...

חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית [18]
בעיר העתיקה.

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות [19]
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.
ירושלים של זהב...
בסוף המאמר תוכלו לראות רשימה של מקורות תנ"כיים המשובצים בשיר.
נחשפתי בלימוד לפני 5 שנים, כשהשתתפתי בלימוד אבות ובנים בבית ספרו של בני הצעיר. על הלומדים הוטל לעיין במקורות שצוינו, ולאתר את הרמזים אליהם, החבויים בשיר. זוהי, ללא ספק, היתה חוויה חינוכית מרגשת ומשמעותית. אתם בהחלט מוזמנים לקחת חלק ולנסות זאת בעצמכם - וודאי תמצאו שמדובר בחיבור שייחדש משהו בקשר של כולנו לירושלים.
בשיר של נעמי שמר, נושבת רוח וחיבה לארץ ישראל לירושלים. השיר הוא ביטוי לתשוקה לחדש את החיבור בין העם וההיסטוריה שלו, כשירושלים בירתו.
רעיון זה בא לידי ביטוי גם בסיפור החסידי נפלא, המספר על חסיד אחד שעלה לארץ ישראל וקבע את דירתו בירושלים, ולא היה יכול להסתגל לתנאי החיים הלא קלים בירושלים (דאז!), ונמלך בדעתו לשוב לפולין. לפני נסיעתו בחזרה, הלך לקבל את ברכת פרידה מהצדיק, ר' שמחה בונים מוורקא, שדר באותם ימים בירושלים, וסיפר לו את סיבת עזיבתו את הארץ (למבט מעניין על אהבתו של אותו צדיק לארץ ישראל, שווה לעיין בקישור.)
נאנח הצדיק מעומק ליבו ואמר: "אין לי אלא לרחם עליך. כפי הנראה, לא נשאת חן בעיני ירושלים. שאילו היית נושא חן בעיניה, הייתה נושאת חן בעיניך". נכנסו דבריו של ר' שמחה בונים לליבו של אותו חסיד, חזר בו מהחלטתו לעזוב את הארץ ונשאר בירושלים.
דברים דומים כותב ר' יהודה הלוי בסוף ספרו, הכוזרי:
"ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ העניין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".
כאשר חוזרים חמישים שנים לאחור, ונזכרים באותם שישה ימים מופלאים, אנו מוצאים עצמנו פעמים רבות נלכדים ברושם העז של סיפורי הגבורה מאותה מלחמה. אולם, אם נשאל את אותם חיילים שנטלו חלק בקרבות, הם יתקשו להסביר את הניצחון מנקודת מבט צבאית, וסביר להניח שיאמרו שהמלחמה הוכרעה עוד בטרם החלה. מסתבר, שבטרם חתמו חיילינו את הניצחון, הוא החל לפעם בליבותיהם של בני העם היהודי.
בעזרת לימוד השיר, העיתוי של פרסומו וההשלכות שהיו לכך, אנו בהחלט יכולים לראות כיצד איחודה של ירושלים היה תוצאה ישירה של האהבה הדו-כיוונית המתוארת.
יום ירושלים שמח!
רשימה של מקורות תנ"כיים ועוד (לפי סדר הופעתם בשיר, כמצוין בגוף השיר): תהילים קכו: א – שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים איכה א: א – איכה ישבה בדד העיר ... תלמוד בבלי, נדרים נ', עמוד א – המדרש של רבי עקיבא ורחל, היה נותן לה "ירושלים של זהב" ישעיה ס: יז – ... תחת הנחשת ישעיה ס: א – קומי אורי כי בא עורך יחזקאל כו: יג – והשבתי המון שיריך וקול כינוריך לא ישמע עוד ציטוט מתוך פיוטו של ריה"ל 'ציון הלא תשאלי': "ועת אחלום שיבת שבותך, אני כינור לשירייך" איכה א: א – איכה ישבה בדד העיר ירמיהו כו: יח – .. ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. שיר השירים ב: יד – יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה .. תלמוד בבלי, שבת פח א – דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. תלמוד בבלי מנחות כט עמוד ב' – בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות ... אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו .. בראשית לב: יא – קטנתי מכל החסדים ומכל האמת בראשית כה: כג – שני גויים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאום מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר דברי הימים א" טו: יט – כה – המשוררים ... ישעיהו ו: ו-ז – ויעף אלי, אחד מן השרפים ובידו, רצפה במלקחיים לקח מעל המזבח. ויאמר הנה נגע זה על שפתיך. תהלים קלז: ו – אם אשכך ירושלים, תשכח ימיני. נחמיה ד: יד – מקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלוקינו ילחם לנו. ישעיה נד: יב – שמתי כדכד שמשתיך, ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ.
הכותב משמש כיזם חברתי, מיוזמי הבוידעם - רשת חנויות חברתית בירושלים

שמחה זה דבר מרומם
הוא דבר שגם את הלב מחמם
אושר זה דבר נצחי
דבר המהוה חיוך תמידי

הרי פשוט וברור
שכשגם שהלב שבור
גם במצב כזה השמחה בלבנו מקננת
וכנראה היא השמחה המדוברת שכנראה את הדרך מכוונת

הרי זה ברור שכשאדם שמח יש טעם בחיים
וחי הוא את ההווה ולא שם לב הוא להמשך החיים
אדם זה דבר שמח גם לאחר המוות
כי יש לו לעולם את השמחה המתמדת

הקדמה: השיח האמנותי הישראלי עדיין מציב גבול ברור בינו לבין עולם הדת
אמנים ישראלים המשלבים ביצירותיהם חומרים ומוטיבים מעולם היהדות
מותירים בשדה והשיח חיץ ברור בין העולם המסורתי שממנו נלקחו החומרים
לבין יצירת האמנות שבה הם משובצים ...
וכך מתירים את השדה האמנותי נקי מכל שמץ של מסורתיות.
עצם השימוש של אמנים בישראל בחומרים מעולם היהודי נתפש עד כה ב'שיח השליט' כבעייתי.
אך, חוקר

התמיהה הגדולה
כידוע נאמר במדרש "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" וכו' אם כך כיצד זה שבמצווה הראשונה וחשובה שציוונו,ישוב העולם(פרו ורבו) אין הצלחה בקיומה לרבים כל כך (אע"פ שיש רצון והשתדלות),הרי הבא להטהר מסייעין בעדו וגם אם נתרץ ונאמר שכנראה זהו נסיון שהקב"ה מנסה אותנו אז הרי רוב נסיונות זה בתחום של ממון בריאות ויחס של בו אדם לחברו( כעס, קנאה ,דרך ארץ וכו').אבל בשום פנים ואופן

בחסדי השם יתברך!

אמרו רז"ל: חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. וצריך להבין טעם העניין, מדוע ולמה שמחת הפורים גדולה כ"כ משמחות במועדים אחרים וימים טובים אשר נעשו בהם ניסים גדולים. כמו בפסח- קריעת ים סוף, ושבועות- מתן תורה. ולבד מזאת, נראה לכאורה כי מועדים אלו קדושים יותר, שאסורים במלאכה?
כדי להבין עניין זה, יש להקדים, כי עניין "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" פירושו שהחלו לעשות מה שניתן

בס"ד לקראת חודש אדר הבעל"ט
גולית היהודי

כמתואר מגילת רות, רות בת עגלון מלך מואב[1] התגיירה, התחתנה עם בועז, ולאחר כמה דורות יצא דוד מלך ישראל ע"ה.
נשאלת השאלה, איך רות התגיירה. במגילה עצמה לא מסופר לנו על תהליך מקובל שעברה (כגון טבילה והכרעת בית דין), והרי לא מספיקה ההצהרה שלה של "עמך-עמי ואלוקיך-אלוקי" (רות א, טז) כדי לעשותה יהודיה.[2]
אעפ"כ יש דעה שמובאת בזוהר[3], שערפה ורות

להתיישב בעזה לא בגלל המצב הביטחוני. / משה אטלובשבוע האחרון, לאחר מתקפת צה'ל בעזה, עלה לסדר היום הציבורי הדיון על עזה.
עכשיו, כשהדיון הציבורי לוהט על ניהול המלחמה בעזה, כשכולם רואים את התוצאות ההרסניות של פשע הגירוש, עכשיו כשכולם מבינים למה נופלים גראדים בשדרות, קרית גת ובאר שבע,עכשיו- כשכולם מבינים שעובדים עליהם בעיניים והלחימה בעזה היא בשביל הרש'פ, עכשיו כשנשמעים קולות על השיבה לחבל קטיף, דווקא

.

בס"ד

אח יקר לזכר אלעד


אני רואה את דמותך, החיוך הבלתי פוסק,צחוק ושמחת החיים,השאפתנות הבלתי פוסקת,עדיין לא מאמין שאתה לא לידי,חלומות הילדות שרקמנו יחד,אך לשווא, יחדיו בכל שלב בחיים מגורים סמוכים זה לזה
ולא נפרדנו לשנייה,יחד גן,כיתה א' בבית ספר הראל,תמיד יחד, כדור רגל בשכונה עם חברים,הבית שלך ביתי ולהפך, כשהחלטת שאתה הולך לישיבת נחלים,כמובן שהלכתי אחריך, גם שם לא נפרדנו,ט'

דרורית San שטסל / מיצב - בנות צלופחד מציגות
בנימוס אך בנחישות את טיעוניהן

כמה אומץ לב, נחישות, אסרטיביות, בטחון עצמי
ובטחון בצדקת מאבקן - נדרש מבנות צלופחד
איזה תעוזה נדרשת לעמוד מול משה באופן חזיתי
ולומר בקול צלול ורם את דעתן
על העוול והאפליה לרעה שנגרמה להן כנשים
אם משה לא יבדוק מחדש את הדינים והכללים ויווכח
שהן אכן יכולות לרשת את נחלת אביהם המנוח
כרווקות

.

בס"ד

"הודו לד' כי טוב- כי לעולם חסדו" אשרינו, אשרינו שזכינו למציאות כזו שאנחנו מסוגלים לומר את המילים הללו להיות "עבדי ד'" באמת, ללא מרות שנמצאת מעלינו, שכופה עלינו את רצונה, שמחייבת אותנו ללכת בבגדים מסויימים, שמחייבת אותנו להיות במקומות מסוימים, שכל ספר שיוצא עובר דרכה והיא עושה בו כרצונה, ומשנה את התורה שלנו!

כמה טוב ישנו באור העצום הזה, האור של החירות, אבל זה הרבה יותר מזה-

איך לומר שירה?

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. רבי נחמיה אומר: שרתה רוח הקודש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם הקוראים את שמע. רבי עקיבא אומר: כבני אדם שהיו קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר: משה היה פותח בדבריו תחלה וישראל עונים אחריו וגומרין עמו, משה היה פותח ואומר אשירה לה' כי גאה גאה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. לדעת רבי נחמיה, משה שקול

תאוריות קונספירציה
מכירים אותם? התאוריות שגורמות לכם לכם לפקפק במה שתמיד חשבתם, או התאוריות שישמשו אותכם בוויכוחים כדי לגרום לצד השני מבוכה ויעזרו לכם להגיד ליריב במבט של יודעי כל "תאמין לי משהו מריח לא טוב בכל העסק הזה" ואם הדוד של החבר של השכן שלכם נמצא איפשהו בשב"כ ודיבר אתכם פעם שתי מילים גם תוכלו להרים את עיניכם אל התקרה להביט בעיני המתווכח ולומר לו בכל שקט "ותאמין לי יש עוד דברים שאני יודע,

בס"ד

"משיב חכמים אחור ודעתם יסכל"

ערב חורבן בית שני, מקבל רבן יוחנן בן זכאי החלטה אמיצה מאין כמוה. הוא "נוטש" את המערכה, יוצא מירושלים, והולך "להשלים עם הרומאים". או, להיכנע בפני הרומאים, תלוי איך מסתכלים על זה. כאשר הוא מגיע אל המצביא העליון של הצבא הרומי - אספסינוס, הוא זוכה, ומשחקת לו השעה בצורה מפתיעה. רבן יוחנן בן זכאי נכנס אל אספסינוס דקות ספורות לפני שהוא (אספסינוס) מקבל

לא נפסיק טו דייט
שלומי דוד
האופוריה האידיאולוגית להתחתן מוקדם בעולם הרווקים הדתי מסתיימת לגברים בגיל 36 ובנות בגיל 31. כך מסתמן מסקר שנערך לאחרונה בין 505 רווקים ורווקות דתיות ששיתפו פעולה וענו על שאלות הרות גורל בנושא שידוכים בעולם הדתי. התוצאות מראות שינוי מפליג מסקר דומה שנערך לפני 10 שנים ואכן ישנם הפתעות בסקר הנוכחי. מהסקר עולה שבניגוד לנאמר בכרטיס האישי של המועמד/ת בו מציין שישנה מוכנות