השיבה לצפון. כ"ב

פרק כ"ב

והוא אכן רצה. מהר מאוד הכלי הושבת, והוכחנו שלא צריך חיבוקים בשביל לקבל דברים. וגם לא התרפסות.

רה"מ הכריז ש 'ניצחון המתבצרים, הוא זמני בלבד'. הפעם ידעתי שהוא דובר אמת.

במודלים היו כמה אפשרויות של הצבא לגבי הריסת הגדר

פיצוץ בערת אדם מוגן
פיצוץ בעזרת רובוט

יתרונות/חסרונות

רובוט- נחסל עם טיל.

אדם – אם נירה, זה לא יזיז לו. יש שכפ"ץ. אם עם רובוט – אז  נחסל את הרובוט. זה מבחינתם, משמע שעדיף להם אדם מוגן.

אז פשוט: נודיע שאנחנו זורקים פצצות בלי חשבון על כל מי שבא, לא משנה מה הוא. זה ירתיע אותם להביא אנשים ע"מ לפוצץ אותנו.

אבל מה עם טיל? חיל אוויר? כמו שהם עושים למחבלים, שני טילים על מגדל שמירה פה (לא לפני מסע התרת דם), ואז אין להם בעיה.

מול זה, אין אופציה משלנו – אין לנו מערכות יירוט טילים. זה גם בעיה לבנות, ועלות של דבר כזה זה הרבה יותר מ120 מליון שקלים, זה מיליארדים רבים מאוד.

גם האפשרות לפתח דבר כזה, שיהיה יעיל – לא קיימת. הוא צריך להבדיל בין מטוסים למסוקים, גודל, מהירות, גודל טיל לחיסול, מוכנות תמידית ליירוט, וכו' – עולות הרבה מאוד, ואין לנו כוח אדם.

זו הפעם הראשונה שניצבנו בפני בעיה כזו, אבל נצטרך לפטור אותה לבד.

לרגע התייאשתי. ומה יעשו לי בחקירות שב"כ? האם  מעתה אצטרך להיות נווד לנצח? פליט פוליטי?

ולך תאחסן 250 איש בלי שהשלטונות ידעו עליהם בכל רחבי העולם, ולהתנתק מהמשפחות וכו'...

לרגע הכל היה נראה אבוד. לרגע...

ואז צפצף הביפר.

'איומים על שאר הבנות (תזכורת : רק חלק מהאולפנה והישיבה פה) ותלמידי הישיבה שנשארו במדינה הסמוכה (מה שנקרא היום 'מדינת ישראל').

החלטתי שצריך להביא אותם לפה.

ואז שוב חזר הייאוש הזה. ואם נביא אותם לפה – לא יחקרו אותם עוד יותר? ויתעללו בהם?

דוד ניצן, שלח לי סמס.

להתראות בכלא,אני החוקר האישי. נ.ב.יש מצב שיהרגו אותך.

הבנתי שצדקתי בהשערה, ממני הם חייבים להיפטר. אני לא אתן... אבל איך לא אתן?

ואז נזכרתי בנשק של כל יהודי–

איזה טוב ה'. ירדתי לחדר הסודי והדלקתי על כמה דציבלים. רק ככה התפרקתי מכל מה שצברתי עד עכשיו. ומעתה – לטעון מחדש, להמשיך לעבוד.

ככה ממשיכים החיים הרגילים. הרגע שמעתי שהם מתכננים שבועיים רענון, לתת לנו חופשי, ואח"כ ללמוד משגיאות המצור הנוכחי (שבועיים ללא הצלחה).

ואז קיבלתי הודעה לביפר, בא"ת – ב"ש. תטסטפ שינבמפא שקגל.

או בעברית:

אנחנו במשאיות בדרך.

לקח לי זמן לקלוט ולתרגם, אבל השוטרים סתם שברו את הראש.

שלושת המשאיות, ובתוכן ארגזי עץ, משלימים את המעבר של כלל המוסדות לפה. וזה תגבור רציני בכוח האדם, כי עכשיו הרבה פחות %  מהתל"ג לנפש הולך על בטחון. משמע: יש יותר תוצר לאומי = יותר בחשבון בשווייץ, יותר ריבית ויותר התפתחות.

אבא הורה לי לפצל את החשבונות, שאם ייתפס אחד לא ייתפסו את כל השאר. האפשרות הכספית, נבעה מהעובד שעדיין לא קישרו בן הסטודיו אלינו, מה שאומר שהסטודיו דפק קופה נאה, שחלקה עבר לחשבונות שלנו, מה שאומר, גם בלי תל"ג גבוה.

אמנם זה מוריד את הרבית – שעליה כידוע אנחנו חיים,  אבל מוריד את הסיכון. זה גם טוב. עכשיו צריך לקוות שהכוח אדם החדש ייתן לנו פיתוחים חדשים, מכירות חדשות, ואולי גם מערכת יירוט תילים מתקדמת, מהסוג שאנחנו מאוד זקוקים. בינתיים יש שבועיים להתארגן ולהמשיך לעבוד על מה שחשוב באמת.

פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג |