השיבה לצפון. כ"ג

פרק כ"ג

האמת, שלא היה מה לספר אז לא סיפרתי. במחלקה המדעית יש 'סתם' פיתוחים וניסויים, שאין לי ממש מושג לאן יובילו. מה שכן – 'הארגזים' עכשיו עולים במסוע לכיוון המחסן המרכזי. עוד מעט יבואו 'לפרוק' אותם, וז"א הרבה כוח אדם, בגדים חדשים וגם תקוות חדשות.

חגי בינתיים שוקד על הלימוד. עוד אחד כמו הרב איתי (והאמת – באמת חסרה פה עוד דמות כזו).

החבר'ה אוהבים מאוד את הרב איתי, והשיחות שלו מאוד שקטות. אבל שוב אני חורג.

בישיבת הממשלה הועלה העניין של החדשים – מה לעשות איתם, יש מצב שהשב"כ גייס אותם, ולכן, כך אני אמרתי – לא לצרף אותם לכל מה שאנחנו יודעים (מעבדות הנפץ התחתוניות, מסוע ההברחה – על שניהם הם לא יודעים, הם הועברו בארגזים סתומים עם חורים מאוד מאוד קטנים, לאוורור וכו'.

בינתיים הדפסנו בשנית את החוברת של נעם פדרמן, 'בתי סוהר לא יפחידנו', כדי להסביר לכולם מה לעשות. הבהרנו גם, שסייג לחכמה שתיקה, ומי שלא מפנים את זה- עלול להביא את כולם להפללה, ולתיקים גדולים שלך, וגם אז לא תדע. כמו"כ, הסברנו לכולם את העניינים של לוחמה כימית – שהמשטרה עלולה להפעיל. מול זה, סוכם בישיבת ממשלה – שברגע שנוכל, נחסן את כולם נגד מה שאפשר לעשות לנו. ככה אלה החיים במדינת ישראל. נכון, זה לא יהיה מושלם – אבל זה יספק לחבר'ה הגנה בריאותית.

החבר'ה החדשים – התחילו לקדם עניינים, בעיקר בתחומים של מה שלמעלה (מה שלמטה  זה לא העסק שלהם), והריגול של לוויני הצבא ראה הרבה התקדמות. זה טוב לאיום.  כמו"כ, הם בנו בניין חדש, שהוא כאילו המנהלה שלנו (או בעברית : מטרה לחיסול ממוקד).

בישבה הועלה רעיון גאוני:

לבנות את הגבעה ממול, לערבים, ואח"כ ליישב אותה על ידנו, כאשר ישלחו כמה מהחבר'ה שלנו.

זה ממש יעזור, וגם ייתן לנו שליטה רחבה יותר, בסופו של דבר גם על הערבים (להם תכננו מפות מסודרת של צירים ותנועה אלינו ואל מדינת ישראל. תכננו גם, לא לשלוט על כל הכפר, אלא על חלק. זה גם מאוד יקשה על צה"ל לפעול נגדנו). וככה, באישורים ממדינת ישראל והמשמר  האזרחי (בניה ערבית או לא?) החלה הבנייה, ואיתה החפירות מתחת לכפר הערבי.

החדשים איישו הרבה תפקידים, שלא היה בהם מה להזיק. התחלנו להפעיל את המידור ביתר שאת – כדי למנוע ידיעת פרטים חדשים. כמו"כ הכנו תוכניות להסעת אנשים בין שתי הגבעות, הנמכת מנהרות, וכרייתן.  התחלנו לעבוד על הרבה חלקים של המכונה, אחרים יגיעו מבחוץ.

למערכת אנטי טילים השגנו כתובת – איראן. כמה שזה לא צפוי, דרך החבר של הרב איתי הועברה אלינו מערכת איראנית. בהתחלה שברנו את הראש על לתרגם אותה, ואח"כ – זה כבר נמצא. היא הוסתרה בבנין החדש, בקומה התחתונה. למטה יש קפיץ ענק, שמשחרר אותה למעלה (וזאת כדי להימנע מחיסול) ושם היא יכולה לשגר וליירט טילים כרצונה.

המערכת שהועברה לארגוני  הטרור, הורכבה על ידנו ופשוט עיקרנו וסרסנו אותה, כדי שלא תוכל לתת מענה לחיסולים של צה"ל.

וחוץ מזה –הערבים החלו ליישר את השטח לגדר, ולמושבה השנייה. הם לא יודעים מה אנחנו מתכננים להם בכלל, והם בינתיים מסתדרים איתנו יפה (יש להם בעיה בעיקר עם המדינה, שמתרפסת בפניהם). במסגרת הקרן המשפחתית, הכל ממומן כמובן, לנו, בייחוד עם החדשים – אין את התקציב.

ויש גם עוד חדשות טובות: האיחוד האירופי, תרם גם לפרויקט. חלק מהכסף 'זלג', אלינו – וחלק, הועבר למטרתו האמיתית, כמובן שזאת יילקח אלינו, אבל יש לנו עניין שיהיה שקט, אז יהיה.

המסחר שלנו עם הערבים, לא היה קיים בכלל (חוץ מאשר עם החבר של  הרב איתי, אבל הוא לא ערבי). בכל אופן, כיוון שיש חן מהקב"ה בעיני הגויים, אז שם לא התנכלו לנו. מה שכן, רכב צבאי ישראלי יחיד, אם היה מגיע – הערבים היו תוקפים. הג'יפ שלי – מעולם לא נפגע, והם לא הראו יחס עוין.

להם היה טוב איתנו, כי זה היה מעביר אליהם את תשומת הלב הבין לאומית, וכמובן – את ה$ הבינלאומיים, כמובן – כי אנחנו מרעים להם, אז צריך לרחם עליהם. הוצע לבנות גדר נגדנו מסביב לכפר הערבי. מי אם לא אני אשמח, שהרי הם חוסכים לנו כ"כ הרבה כסף אח"כ.

כל אלו -  זה החדשות הטובות. בינתיים גם הגבול גדל כל הזמן, וזה כ"כ כיף לראות איך עובדים על הגבעה ממול, ועוד במימון של השונאים...

בנתיים, עלה החשבון, במקום 7 מליון ₪ לשנה, עלה ל8 מליון לשנה. זה משמעותי.

ושוב הביפר. נראה מה יש לו לומר.