פרק ז'
בנסיעה דווח לי על הגדלת כוחות המשטרה וחיסול של מחפר צבאי. זו פעם ראשונה שמחסלים ומוציאים משרות לגמרי מחפר צבאי. הוא הכשיר קרקע לאוהלי המשטרה והתקרב יותר מדי לגדר, אז פשוט שלחנו עליו כמה פצצוניות קטנות ובלתי מזיקות בעליל. הם צחקו. אבל זה היה רציני. ידעתי שזה יתפוס כותרות יקדם את, חס וחלילה – את קץ הימים שלנו פה.
למחרת – בכותרות העיתונים הגדולים היה : המתבצרים (כינוי שהודבק לנו...) השמידו מחפר צהלי. הנהג יצא בנס. שקר גס – לא פגענו ולא התכוונו לפגוע בו. כותרת משנה :
החשד כי המתבצרים מחזיקים יותר מטון (מאיפה יש להם את הנתון הזה? יש לנו רק כמה עשרות ק"ג בקושי...) חומרי נפץ. המשטרה: הפינוי הולך להיות אלים. בכתבה, מזהיר דוד ניצן מפני הרב איתי, שהוא אדם קיצוני שחובה להשליכו לכלא תחת טיפול פסיכולוגי.
הוסיפו הרחבה על שיטת הממשל שלנו, שאנחנו דיקטטוריים. שאלת המימון גם עשתה לה כנפיים והם טענו שאנחנו פרצנו לבנקים ערבים וגנבנו מיליונים שקלים לצורך העלייה לקרקע.
היו כאלה שטענו שאנחנו מגדלים ומייצרים סמים. המפכ"ל אמר הערכות שאנחנו נערך כנגד המשטרה את ראשי חבורות הפשע המאורגן בארץ, וניסו לקשר ביני לבין מישהו ממשפחת פשע שלמד עם אחותי בכיתה א'. השם שלי, בעז – הוכר בכל הארץ יותר מאשר בני סלע. נחשבתי לאסיר יותר מברגותי ושלל האנשים(??) שיש בכלא הישראלי. קריקטורות של אנשי שמאל השוו אותי לשטן, ולמעכב השלום (עובדה שתושבי הכפר הערבי ניסו לירות על השוטרים ולא עלינו, ובכל החדירות לבסיס המשטרה – הם לא התכוונו לפגוע בנו!). היו כאלה שאמרו שאני אביא אסון על העם היהודי.
כל אלה, היו על כתפי. לא פחדתי, ותכננתי בערב לשאת נאום. לרגע הרעיון של הקמת מדינה היה נראה לי הכי באופק, כדי שהצבא והמשטרה לא יחולו עלי. שקלתי גם להחזיר את תעודת הזהות שלי, שהונפקה לא מכבר. הלאום בה היה 8 כוכבים.
> > > >
ידעתי שהערבים הם פרטנרים לשלום, ואילו אנחנו אויב מסוכן.
לא הרתיע אותי, אבל ידעתי – שככה, לא נוכל לחיות בשלום עם המדינה השכנה. די פחדתי מפילוג בעם – אבל ידעתי שאם אין בררה אין בררה.
בישיבה בערב התעסקנו יותר באיך למנוע את החדירה של כוחות היס"מ והמשטרה לפה, מאיפה להתקיף ואיפה להשתיל יחידות עילית למנוע את הדבר. הקמנו מכון כושר וקרב מגע.
המטרה : מלחמה הוגנת, והמשכת האחיזה בארץ.
בערב העלנו את נושא הקם להורגך השכם להורגו. אבל – אול הם מעדיפים לדעת דפוסי פעולה – ואז ירצו אותנו בחיים. יכול להיות שלשם הרתעה ירצו אותנו מתים, בכל אופן – הינו המבוקשים בארץ, יותר מכל מחבל.
נסעתי שוב בג'יפ שלי, בין המגדלים.
עליתי לחדר הפיקוד, שם ראיתי מחפר צבאי מתקרב לליד קופסת פיל 4. לאחר הוראה שלי המחפר הפך להיות מחורר, האגזוז סתום והרשנו לצבא לגרור אותו. המנוף של המשאית 'בטעות' התקרב לגדר הבטון. הצבא שוב לא עמד בהבטחות לגרור ומשם להעלות לתיקון.
היורה האוטומטי חיסל אותו, והם נאלצו לפעול כפי שהתחייבו לי.
באתרי האינטרנט החילוניים ההשמצות שוב עלו, כאילו אנחנו אלה שהפרו את ההסכם עם הצבא.
לא עניין אותי יותר מדי. ביקשתי מהן רק לתייק את החומר יפה, שנוכל ביום מן הימים לחשוף לעם היושב בכל מדינת ישראל, את העניינים והאשליות שמכרו לו מנהיגיו במשך שנים.
הוסף עוד תקן למודיעין. עוד בת שתפקידה היה לתייק את החומר ולהעביר הלאה.
עשרות מסמכים כל יום שצריך לתעד. כמעט ולא היה אדם אחד שלא התייחס לעניין שלנו.
"המתבצרים" כותרת תסריט אימים של שמאלן. אלפי חיילים דתיים יערקו מהצבא עם טנקים, מסוקים ומטוסים ויצטרפו להפיכה צבאית בישראל, שעליה אפקד.
הם טענו שאחסל את כל מי שילך נגדי, שאכבוש בכוח את מדינת ישראל. אשמיד את המסגד בהר הבית, ואשלח טילים אטומים לאיראן, מה שיגרור מלחמה בין לאומית. ובגלל זה אני מסוכן לציבור, ו 'חובה קדושה' כמה שיותר מהר, לשים אותי בכלא יחד עם 'יגאל אמיר ושאר הקיצונים הימניים', או 'במכון לחולי נפש'.
אהבתי את התסריט שלו לסרט מדע בדיוני. החלטתי להסריט את זה ולהפיץ לכל העולם את האדיוטיות שלו. אם יהיה כוח אדם, גם נעשה את זה. בינתיים אין דבר כזה.
בערב, יעל ביקשה ממני להישאר איתה אחרי האסיפה. נאותתי לבקשתה. הרב איתי וכולם עלו למעלה, אני נשארתי למטה.
פרק א' | פרק ב' | פרק ג' | פרק ד' | פרק ה' | פרק ו' | פרק ז' | פרק ח' | פרק ט' | פרק י' | פרק י"א | פרק י"ב | פרק י"ג | פרק י"ד | פרק ט"ו | פרק ט"ז | פרק י"ז | פרק י"ח | פרק י"ט | פרק כ' | פרק כ"א | פרק כ"ב | פרק כ"ג | פרק כ"ד | פרק כ"ה | פרק כ"ו | פרק כ"ז | פרק כ"ח | פרק כ"ט | פרק ל' | פרק ל"א | פרק ל"ב | פרק ל"ג | פרק ל"ד |
תגובות
בס"ד.
העלילה הולכת ומתפתחת... מחכה לפרק הבא!
יש כמה טעויות הקלדה, כדאי לעבור שוב על הסיפור.
בס"ד.
בשורה השלישית בפרק יש משפט לא ברור (מבינים אותו אבל עדיין כדאי לתקן).
נראה לי שחסרה שם מילה.