השיבה לצפון, ל"ב

פרק ל"ב

עכשיו אני בבית חולים. קצת קשה לכתוב ככה, אבל נפגעתי מירי של חיילים בסיור. לא הודענו לתקשורת כלום, כי אני לא רוצה שיהיה להם ניצחון.

איך זה קרה אתם בטח שואלים? יצאתי מהרכב ועליתי על עמדת תצפית לבדיקת יציבות, והם ראו וירו..

יש פה כמה אלפי חיילים בגיבוי במיני בסיס מסודר, עם אוהלי מתכת (משהו כמו הסוכות... אבל מסודר וגדול). יש גם בסיס כזה ליס"מ, ושם יש קרוב ל2,200 יס"מניקים שמחכים לפעולה. מטוסים הם פה עכשיו דבר שבשגרה, וסיורים של צה"ל נעשים על ימין ועל שמאל. יש גם הרבה כחולי מדים רגילים (כמה  בדיוק? לא יודע).

כולם מחכים לשעה שבה הם יפרצו את הגדר ויכנסו לעשות צרות. הם התחילו להגיע אתמול בלילה – מתוך ערפל, כמה עשרות אוטובוסים עם ציפוי לגלגלים נגד פינצ'ור. כמו"כ הביאו נושאי גייסות משוריינים, דחפורים משוריינים היטב, ושלל ציוד צבאי רב. לכל החיילים, למרות ההתראה הקצרה, היו 'משתיים' שלוקרים בלע"ז, תיקים נוחים שמיועדים לקרבות מאין – אלה.

הגיעו גם משאיות (שוב-  עם שריון לגלגלים, מיגון ירי מלא) מלאות בכדורי גומי, ואף כדורים חיים, בכמויות אדירות. יש פה גם חבלנים, רובוטים של צה"ל (צבא ההגנה ל? – עדיין לא החלטתי, מדי פעם אני קורא לו ישראל ומידי פעם ישמעאל).

וכל אלה מולי. זה לא פלא שנפצעתי, נס שרק שם...

העברנו תרופות בכמויות אדירות, דרך ההברחה וכן כמויות נוספות של אוכל, ואם תמיד היה עמוס – הרי שעתה – שנסגרו שערי מדינת ישראל להעברה, המצב החמיר ביותר.

הערבים כעת לא עשו כלום. זה מחנה הרבה יותר גדול מהמצורים הראשונים, והם מתכוננים לעשות שרשרת סביב, ולהביא גם חיל אוויר.

במקרים אלו -  אין לנו ממש ברירה. עד עכשיו שרדנו, עכשיו אני לא יודע. באמת מאין יבוא עזרי? מאיפה? מה יקרה עכשיו?.

הגיעו אלי שני חבר'ה ממחלקת המיפוי, עם מפה מעודכנת של הבסיס.

אתה רואה פה – משם יש רעש גדול מידי, נראה לי שחופרים שם מנהרת חדירה. תדאג 'להוריד' את הגדר למטה בחמישה מטר במקטעים 166-200 (מקטע – בטונדה, כל אחד בין חצי מטר למטר). זה יעכב בהרבה ויסבך את המבצע. שם גם להקים עמדת מארב לצבא.

ומה יקרה אם הם ינצלו את העלאת הבטון לחדירה?

'הם לא. מעמידים יריות כמו בפעם הקודמת שנזקקנו'.

'אבל אז הצבא היה יותר רחוק'.

'עדיין'. אני יודע שאתה לא יכול, להורות לו?

'כן'. אבל אל תשכח לשאול את יהודה, יעל, שירה והרב איתי.

'אני לא מדבר עם בנות' 'די, נו. אפילו אתה יודע שזה לצורך'.

הם הלכו להם לבדוק את הקרקע...

טוב, נו – זה אחד החסרונות של לעבוד איתם, אבל הם מומחים של ממש לעניין גיאוגרפיה וגיאולוגיה. הם מעוניינים לעשות מתישהו קידוח ניסוי באקוויפר ההר, מעניין מה יהיה שם.

עוד אחד בא. אני לא מבין – חולה לא יכול לנוח בשקט? האמת – אני כן מבין – אני די הרוח החיה מאחורה (סליחה על הגאווה...).

אבל זה ב"ה לא מה ששובר, אלא זה שיש פחות כוח עבודה אחד...

עברה רבע שעה. דפיקה. מי שם, 'יעל'. 'כנסי'.

'שלום'

'מה שלוֹמך'

'אתה יודע שהמצב קשה. חגי לא ממש מדביק את הקצב'

'אז מה את רוצה שאני אעשה?'

'תתחיל לפעול ממחשב נייד'

'ואגב, ההוא מההסדר שהלך להשפיע בצנחנים – זוכר אותו?'

'הוא מלמד את החבר'ה על נשק, ואיך להחזיק יותר טוב. אני מקווה שהוא לא סוכן, אבל הם יודעים כבר להיזהר'

'טוב. שיהיה. ב"ה'.

'והוא גם יודע טקטיקות פגיעה ללא הריגה, עם המוסר של הצבא היום...'

'גם אם המוסר של הצבא אתמול זה היה נראה אותו דבר'

'אתה צודק, לצערי. תמיד השלטונות בישראל מוסריים'.

'לפחות אנחנו משתדלים לא להיות ככה'.

'אני מקווה. ומה עם חגי?'

'הוא די רחפן, אבל החבר'ה בשטח יודעים את העבודה'

'מה סדר הכוחות?'

'אני יודעת? אמרתי לך לעבוד עם מחשב שתדע...'

'את צריכה. לא ?' התקוממתי.

'אתה צודק. אבל מה אתה חושב- שאני כמוך?'

אני שונא את זה שמייחסים לי תכונות על טבעיות. מה אני בכלל? החלטתי שלא להגיב. למה אני צריך מריבות עכשיו....

'אז תביאי את המחשב'.

היא הביאה. הרצתי את תוכנת המיפוי. תמונות בזמן אמת, אזורי רעש, פריקה/טעינה של ציוד צבאי, דרכים מובילות וכל אלה היו. העבודת שטח טובה מאוד.

'אתה יודע שאת כל אלה הם בנו בהתראה קצרה ביותר'.

'חן חן להם. אני אחשוב על תוכנית התקפה'.