השיבה לצפון. כ"ז

פרק כ"ז

דוד ניצן, שלח היום משלחת של כמה ג'יפים עם קצינים בכירים להמשיך את ההסכם לעוד חודש, בתנאים הנוכחים. הודעתי לו שאני לא מוכן עד שיהיה אישור. התנאים הם אותם תנאים, רק לחודש.

הרב איתי אמר שהוא לא מוכן בתנאים האלה, למה בהסכם יש סעיף שניתן להפר אותו, וחוץ מזה – מותר לאדם ללכת לערכאות הגויים רק להציל רכוש. אבל פה, ברור שהם לא יצילו את הרכוש – ולכן, יש איסור לחתום על המסמך, אלא אם יורד התנאי של הרשות השופטת בינינו במקרה של הפרת ההסכם.

איזה רב, שהוא אמיתי- יהיה מקובל גם עלינו וגם עליהם? הקשתה יעל.

אם הוא נאמן – אזי שהוא לא יהא מקובל עליהם, אך עלינו כן.

אם הוא מקובל עליהם – משמע הוא לא נאמן!

יעל מיצתה הכל במשפט אחד, קצר וקולע על המדינה. מי שנאמן עליהם – לא נאמן. מי שנאמן עלינו – נאמן אך הם לא יסכימו.

אז לחתום או לא לחתום?

נראה לי, הרב איתי, שאם הם רצו את ההסכם – משמע, שזה טוב להם, ולא טוב לנו. ויכול להיות, שהם רוצים להטעות ולבלבל אותנו, ועל כן – אני לא רואה סיבה לחתום. יהודה אמר שכדאי להתנות זאת בהעברת מליון או שניים של שקלים, ואז הפניה לערכאות תותר.

מצד שני, יש אפשרות שיעבירו חוק בכנסת, שבו כל רכוש ששיך לנו – יוחרם, ואז – הם יאמרו שאנו מחזיקים ברכוש מדינה,  ועל כן – הם יתבעו אותנו על הפרת ההסכם על סעיף שימוש בדברים שהם של הצד השני, והם יכולים להעביר את הרכוש לחברה ממשלתית בחו"ל, ושם לתבוע אותנו.

הוחלט שלא חותמים. שלחתי הודעה לדוד ניצן, ונראה שהוא היה רותח מזעם, מההודעה שלו (שלא אצטט אותה...). וזה אומר שההסכם היה מאוד טוב להם. לא לנו.

לגבי הכלכלה, אמר יהודה-

בגלל ההחלטה שהועברה אתמול, לקנות שתילים וראשי בקר (שיגיעו עד סוף השבוע הבא, כזכור), יש מינוס גדול משחשבתי בתקציב. השאלה היא במה מקצצים

מיד אמרתי שהחיסכון יהיה בעלויות של המזון – לא נצטרך לקנות מבחוץ.

הוא אמר לי שזה חשבון 'לדורות', ועד שהשתילים יעברו ערלה זה ארבע שנים ולא לעכשיו. ועכשיו צריך את הכסף.

בינתיים השבועיים לא נגמרו. נקווה לטוב.