לא' וגם לי',
ששניהם אנשים גדולים
ושניהם לא מבינים בבנות.
מנסה להתקדם הלאה,
לצאת מן הביצה הטובענית הזאת,
שכולם קוראים לה
קשרים
הכנפיים שלך רטובות ומקומטות,
ואתה משתוקק לייבש ולמתוח אותן.
טיסת נסיון ראשונה,
ותוכל להיות עוף אחר.
אל תטמון את ראשך באדמה,
זה לא טוב- לא לו ולא לה.
אבל את ליבך,
את ליבך אל תשכח שם.
הפעל
גם אותו.
והוצא
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- פרק ז' ואחרון!!
כ"א בשבט תשס"ט (15.2.2009)
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
"אנחנו צריכים לדבר."
היא הרימה את ראשה מעל הדף שעל ברכיה.
"מה?" עיניה ריחפו לרגע, לא ממוקדות, ואז ננעצו בפניו.
הצבע בפניה אזל, והיא התנשפה.
"ישראל."
"הי, עמית." הוא הניד בראשו.
היא החוותה לו להיכנס ואז, לא בטוחה מה עליה לעשות
"אנחנו צריכים לדבר."
היא הרימה את ראשה מעל הדף שעל ברכיה.
"מה?" עיניה ריחפו לרגע, לא ממוקדות, ואז ננעצו בפניו.
הצבע בפניה אזל, והיא התנשפה.
"ישראל."
"הי, עמית." הוא הניד בראשו.
היא החוותה לו להיכנס ואז, לא בטוחה מה עליה לעשות
30
קטע
לוויה
ט"ז בשבט תשס"ט (10.2.2009)
היא היתה עצובה. אני זוכרת את זה.
והיא היתה דכאונית. תמיד רצתה להתאבד.
היא היתה יפה, אבל היה לה יופי עצוב כזה, של אישה מוכה,
והיו לה שפתיים שמתעקלות מטה.
היא לבשה בגדים עליזים, כאילו רצתה להסתיר את עצמה.
ואולי באמת רצתה.
היא היתה צינית, מתנשאת ומגעילה. היא היתה מרוחקת וקרה.
היא היתה לא מובנת, מלאת סודות.
היא היתה בטוחה שאיש לא אוהב אותה.
היא היתה כל הרע,
והיא נעלמת
היום.
והיא היתה דכאונית. תמיד רצתה להתאבד.
היא היתה יפה, אבל היה לה יופי עצוב כזה, של אישה מוכה,
והיו לה שפתיים שמתעקלות מטה.
היא לבשה בגדים עליזים, כאילו רצתה להסתיר את עצמה.
ואולי באמת רצתה.
היא היתה צינית, מתנשאת ומגעילה. היא היתה מרוחקת וקרה.
היא היתה לא מובנת, מלאת סודות.
היא היתה בטוחה שאיש לא אוהב אותה.
היא היתה כל הרע,
והיא נעלמת
היום.
9
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- ד'
א' בטבת תשס"ט (28.12.2008)
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
"תשכח ממנה, חתיכת אדיוט. רד ממנה כבר. היא לא בשבילך, ואתה לא בשבילה. אם אלוקים היה רוצה אתכם ביחד הוא כבר היה מסדר משהו, ואתם פשוט לא נועדתם אחד לשניה. תפסיק לחשוב עליה ותחזור לעצמך!"
"אני יודע," גנח ישראל.
"יופי," נריה השיב, "אז תפנים,
"תשכח ממנה, חתיכת אדיוט. רד ממנה כבר. היא לא בשבילך, ואתה לא בשבילה. אם אלוקים היה רוצה אתכם ביחד הוא כבר היה מסדר משהו, ואתם פשוט לא נועדתם אחד לשניה. תפסיק לחשוב עליה ותחזור לעצמך!"
"אני יודע," גנח ישראל.
"יופי," נריה השיב, "אז תפנים,
26
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- א'
כ"ה בכסלו תשס"ט (22.12.2008)
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
צפצוף המוניטור חדר את השלווה המדומה בה היה שרוי החדר הקטן, המרוהט בפשטות. הד הצפצופים חזר מן הקירות, משתרבב אל האוזניים כנגד כל חסימה אפשרית.
הבחור שעמד בפתח, מתנשף, נעצר על המפתן, מביט בחשש- מה אל תוך אי השקט הזה, בלב המחלקה ההומה משהו. הוא
צפצוף המוניטור חדר את השלווה המדומה בה היה שרוי החדר הקטן, המרוהט בפשטות. הד הצפצופים חזר מן הקירות, משתרבב אל האוזניים כנגד כל חסימה אפשרית.
הבחור שעמד בפתח, מתנשף, נעצר על המפתן, מביט בחשש- מה אל תוך אי השקט הזה, בלב המחלקה ההומה משהו. הוא
17
שירה
כנפי עץ
י"ג בכסלו תשס"ט (10.12.2008)
[כנפיים שבורות]
לא רציתי לקפוץ,
רק לעוף מקצה הגג.
לא ידעתי,
כאביי
מעידים על חסרוני.
על אי-היותי
לא ציפור,
לא חופשיה
רק שקרים
מרכיבים אישיותי.
[לא רציתי]
"ווינדהייבן" הוא ספר מומלץ למי שרוצה להבין את השיר הזה, ומומלץ בכל מקרה גם לאלה שלא רוצים.
לא רציתי לקפוץ,
רק לעוף מקצה הגג.
לא ידעתי,
כאביי
מעידים על חסרוני.
על אי-היותי
לא ציפור,
לא חופשיה
רק שקרים
מרכיבים אישיותי.
[לא רציתי]
"ווינדהייבן" הוא ספר מומלץ למי שרוצה להבין את השיר הזה, ומומלץ בכל מקרה גם לאלה שלא רוצים.
5
שירה
ילדה
ט"ז בחשוון תשס"ט (14.11.2008)
ילדה תמימה,
על מי את עובדת?
הים הוא אינו אינסופי.
ילדה קטנה,
על מי את חולמת?
תקוותייך אינן נצחיות.
ילדה יפה,
עם מי את נושמת?
חלומך לא יוגשם לעולם.
ילדה אומללה,
את מי את אוהבת?
זרקי רגשותייך לים.
על מי את עובדת?
הים הוא אינו אינסופי.
ילדה קטנה,
על מי את חולמת?
תקוותייך אינן נצחיות.
ילדה יפה,
עם מי את נושמת?
חלומך לא יוגשם לעולם.
ילדה אומללה,
את מי את אוהבת?
זרקי רגשותייך לים.
4
שירה
ילדה עזובה
ג' בחשוון תשס"ט (1.11.2008)
הו, ילדה עזובה,
החיית?
ההיו ציפורים השורקות באוזנך
שירתן?
ההיו תנים שלימדוך
בדידותם?
השמעת סודותיו הכמוסים
של הים?
העלית לשחקים
ופרחת
ושחקת
ושרת את שירך חייך?
הצנחת ארצה כאבן?
הו, ילדה עזובה,
החיית?
החיית?
ההיו ציפורים השורקות באוזנך
שירתן?
ההיו תנים שלימדוך
בדידותם?
השמעת סודותיו הכמוסים
של הים?
העלית לשחקים
ופרחת
ושחקת
ושרת את שירך חייך?
הצנחת ארצה כאבן?
הו, ילדה עזובה,
החיית?
4
שירה
אני יודעת
י"ח בתשרי תשס"ט (17.10.2008)
מזמן לזמן
האור בחלונך מאיר,
אני יודעת,
מאיר תמיד.
אתה חושב
עליי.
האור על שולחנך דולק,
אני יודעת,
דולק תמיד.
אתה כותב
אליי.
ואני-
שירים רבים מספור
כתבתי עלייך.
לילות שלמים
חשבתי עליך.
עליי.
אתה יודע.
האור בחלונך מאיר,
אני יודעת,
מאיר תמיד.
אתה חושב
עליי.
האור על שולחנך דולק,
אני יודעת,
דולק תמיד.
אתה כותב
אליי.
ואני-
שירים רבים מספור
כתבתי עלייך.
לילות שלמים
חשבתי עליך.
עליי.
אתה יודע.
13
מונולוג
הספד
י"א בתשרי תשס"ט (10.10.2008)
אני מנסה להיזכר בימים עברו,
בהם היא היתה אחרת.
בימים בהם היא היתה מחייכת תמיד וצוחקת מכל שטות.
בימים בהם היה לה שיער ג'ינג'י עליז שקופץ כל הזמן.
אני מנסה להיזכר בחיוך בטוח,
בעין ירוקה,
בתנועות חדות,
בקול עליז ועז.
אני מנסה להיאחז בכל שביב של פעם,
בכל פיסה של אז.
אבל מולי, מולי יש גוף שבור.
שפתיים חיוורות,
עיניים עצומות,
תנועות מהוססות,
קול רצוץ
בהם היא היתה אחרת.
בימים בהם היא היתה מחייכת תמיד וצוחקת מכל שטות.
בימים בהם היה לה שיער ג'ינג'י עליז שקופץ כל הזמן.
אני מנסה להיזכר בחיוך בטוח,
בעין ירוקה,
בתנועות חדות,
בקול עליז ועז.
אני מנסה להיאחז בכל שביב של פעם,
בכל פיסה של אז.
אבל מולי, מולי יש גוף שבור.
שפתיים חיוורות,
עיניים עצומות,
תנועות מהוססות,
קול רצוץ
14
קטע
תפילה
ח' בתשרי תשס"ט (7.10.2008)
אלוהי,
עזור לי לתפוס
מחשבות פזיזות של בוקר.
עזור לי לשמר
מראה פנים תלוש.
תן לי
לזכור צחוק מהוסס
ודמעה נושרת,
נצור בליבי מילת פרידה
אחרונה.
עזור לי לתפוס
מחשבות פזיזות של בוקר.
עזור לי לשמר
מראה פנים תלוש.
תן לי
לזכור צחוק מהוסס
ודמעה נושרת,
נצור בליבי מילת פרידה
אחרונה.
3
שירה
בגני
ח' באלול תשס"ח (8.9.2008)
בגני צמח לו וורד,
וורד יפהפה.
אדום כדם,
ארגמן כשקיעה,
לבן כירח.
בארבעת קוציו הגן על עצמו
מפני האריות והנמרים.
אך באה כבשה, ולה- לא יוכל.
בגני צומח לו לימון,
עץ רם וחזק.
איש לא יוכל לו, ללימוני.
איש לא יוכל
לקרבו לליבו.
וורד יפהפה.
אדום כדם,
ארגמן כשקיעה,
לבן כירח.
בארבעת קוציו הגן על עצמו
מפני האריות והנמרים.
אך באה כבשה, ולה- לא יוכל.
בגני צומח לו לימון,
עץ רם וחזק.
איש לא יוכל לו, ללימוני.
איש לא יוכל
לקרבו לליבו.
5
שירה
ספסל אבן
כ"ד באב תשס"ח (25.8.2008)
היצירה המאה שלי באתר, אגב.
על ספסל אבן עזוב
חיוך פשוט ועלוב
אור חודר חשיכה בקושי.
על ספסל אבן קטן
דמויות מישירות מבטן
אור מהבהב, מהבהב.
על ספסל אבן שכוח
נושבת רק הרוח
אור כבה.
על ספסל אבן עזוב
חיוך פשוט ועלוב
אור חודר חשיכה בקושי.
על ספסל אבן קטן
דמויות מישירות מבטן
אור מהבהב, מהבהב.
על ספסל אבן שכוח
נושבת רק הרוח
אור כבה.
4
שירה
הסוד הזה
י"ד באב תשס"ח (15.8.2008)
לא לקריאה לחולי לב ולנשים בהריון.
נא לא לדאוג
הכאב הזה שנובט בתוכך,
מגיע מבחוץ בפינת רחוב חשוכה
נמהר
ונגמר
בתשוקה רגעית,
ליל ירח מלא אבל חושך לך
בפנים.
הסוד הזה ששמור בתוכך,
וממשיך לנבוט
ולגדול
ותכף לא תוכלי להסתיר,
הסוד הזה בתוכך,
שאוכל אותך
מבפנים.
הזיכרון הזה שמטריד בתוכך,
של יד מטונפת וחיוך מרושע
שעובר
וחוזר
בטירוף
נא לא לדאוג
הכאב הזה שנובט בתוכך,
מגיע מבחוץ בפינת רחוב חשוכה
נמהר
ונגמר
בתשוקה רגעית,
ליל ירח מלא אבל חושך לך
בפנים.
הסוד הזה ששמור בתוכך,
וממשיך לנבוט
ולגדול
ותכף לא תוכלי להסתיר,
הסוד הזה בתוכך,
שאוכל אותך
מבפנים.
הזיכרון הזה שמטריד בתוכך,
של יד מטונפת וחיוך מרושע
שעובר
וחוזר
בטירוף
10
שירה
שוני
כ"א בתמוז תשס"ח (24.7.2008)
לא אחד,
כבר טעה לחשוב
שאני מיוחדת.
שאני שונה.
לא אחד
כבר תהה,
ממה נובע הייחוד הזה, השוני הזה.
לא אחד
כבר גילה,
שאין בי שום שוני.
שאני צפה עם הזרם,
ושומעת את אותה המוסיקה כמו כולם,
ואוכלת את אותו האוכל כמו כולם,
ונושמת את האוויר שכולם נושמים.
ובזה
הייחוד שלי-
אני מודה
שהוא אינו.
כבר טעה לחשוב
שאני מיוחדת.
שאני שונה.
לא אחד
כבר תהה,
ממה נובע הייחוד הזה, השוני הזה.
לא אחד
כבר גילה,
שאין בי שום שוני.
שאני צפה עם הזרם,
ושומעת את אותה המוסיקה כמו כולם,
ואוכלת את אותו האוכל כמו כולם,
ונושמת את האוויר שכולם נושמים.
ובזה
הייחוד שלי-
אני מודה
שהוא אינו.
51
שירה
טעויות
ט"ו בתמוז תשס"ח (18.7.2008)
זוֹ רוּחַ חמה שמייבשת אֶת עֵינַי,
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁקָּפָאתִי.
זֶהוּ סֶדֶק שֶׁבְּלִבִּי נחצב,
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שהתאבנתי.
זֶהוּ בֶּכִי שֶׁבְּעֵינַי נוצץ,
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁצָּחַקְתִּי.
אֲנָשִׁים טִפְּשִׁים.
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁקָּפָאתִי.
זֶהוּ סֶדֶק שֶׁבְּלִבִּי נחצב,
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שהתאבנתי.
זֶהוּ בֶּכִי שֶׁבְּעֵינַי נוצץ,
וַאֲנָשִׁים חוֹשְׁבִים שֶׁצָּחַקְתִּי.
אֲנָשִׁים טִפְּשִׁים.
23
שירה
אגם הברבורים
י"א בתמוז תשס"ח (14.7.2008)
עת תפרשי כנף
צחורה כשלג,
וזוהר כתרך הזהוב
ינצנץ-
אז אניח חיצי
בקשתי,
ואמתח
ואנעץ בליבך החופשי.
וכששמלה תעטוף את גופך
וההיא תיקח מקומך,
אז אדע-
את נסיכתי.
ולמים אזנק.
צחורה כשלג,
וזוהר כתרך הזהוב
ינצנץ-
אז אניח חיצי
בקשתי,
ואמתח
ואנעץ בליבך החופשי.
וכששמלה תעטוף את גופך
וההיא תיקח מקומך,
אז אדע-
את נסיכתי.
ולמים אזנק.
16
שירה
צלילים
ג' בתמוז תשס"ח (6.7.2008)
הצליל המתוק ביותר,
כך תאמר נערה,
הוא מילת אהבה ראשונה.
הצליל העליז ביותר,
כך יאמר סב בא- בימים,
הוא צחוקם החופשי של ילדים.
הצליל המרגש ביותר,
כך יאמר השחקן,
הוא מחיאות הכף בהורדת המסך.
הצליל העדין ביותר,
כך יאמר הגנן,
הוא רחש צמיחת השושן.
הצליל הערב ביותר,
כך יאמר החירש,
הוא דממה.
[בחשאי עוד תלאט
אלמנה-
הוא שממה.]
כך תאמר נערה,
הוא מילת אהבה ראשונה.
הצליל העליז ביותר,
כך יאמר סב בא- בימים,
הוא צחוקם החופשי של ילדים.
הצליל המרגש ביותר,
כך יאמר השחקן,
הוא מחיאות הכף בהורדת המסך.
הצליל העדין ביותר,
כך יאמר הגנן,
הוא רחש צמיחת השושן.
הצליל הערב ביותר,
כך יאמר החירש,
הוא דממה.
[בחשאי עוד תלאט
אלמנה-
הוא שממה.]
16
שירה
ורד בודד
כ"א בסיוון תשס"ח (24.6.2008)
לזכרו של שד שאהב מוסיקה
****************************
מתייבשת מבפנים,
כ"כ קשה לשבת
בלי לצרוח,
בלי לטלטל
את היושבים סביבי.
בלי לרצות לברוח
מן הרגע שנכנסתי.
ועל הפנים-
מסיכה.
כשמנסים להסיר,
מדביקים.
כשמנסים לקרצף אותה מעל העור,
פוצעים חומרי הניקוי את פניי.
על הפנים.
ועל הפנים
מסיכה.
ואין פנים.
רק מסיכה.
וורד בודד.
****************************
מתייבשת מבפנים,
כ"כ קשה לשבת
בלי לצרוח,
בלי לטלטל
את היושבים סביבי.
בלי לרצות לברוח
מן הרגע שנכנסתי.
ועל הפנים-
מסיכה.
כשמנסים להסיר,
מדביקים.
כשמנסים לקרצף אותה מעל העור,
פוצעים חומרי הניקוי את פניי.
על הפנים.
ועל הפנים
מסיכה.
ואין פנים.
רק מסיכה.
וורד בודד.
4
שירה
שברים
ט"ז בסיוון תשס"ח (19.6.2008)
היא פוסעת לאורך החוף,
והצללים המתארכים
רק מזכירים לה שהשמש שוקעת.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים הנשברים
רק פוצעים בה תמימות שנוגעת.
כן, זה היה אז,
כשעוד חשבה על הצל
כאדם.
כן, זה היה אז,
עם תמימות וצדף
ודם.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצללים עוד רודפים אחריה
ומתארכים.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים עוד תחת רגליה,
נשברים.
והצללים המתארכים
רק מזכירים לה שהשמש שוקעת.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים הנשברים
רק פוצעים בה תמימות שנוגעת.
כן, זה היה אז,
כשעוד חשבה על הצל
כאדם.
כן, זה היה אז,
עם תמימות וצדף
ודם.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצללים עוד רודפים אחריה
ומתארכים.
היא פוסעת לאורך החוף,
והצדפים עוד תחת רגליה,
נשברים.
8
שירה
ילדוּת
כ"ט באייר תשס"ח (3.6.2008)
בשמיים אדומים בשקיעה מאוחרת,
בים הירוק, בגלים סוערים.
בדשא צהוב וציפור מעופפת
בלבי נרגשים והומים מיתרים.
בילדים משחקים על מגרש לעת ערב
בסוס השועט אל אופק רחוק
בנביחה ויללה של תן ושל כלב
עולה בי אותו הניגון המתוק.
בנווד הצועד אל אי- שם כמו תמיד
בילדון שאינו חושב על עתיד
באדם שאותו אין דבר שמפחיד
בניגון של הלב וברטט מיתרים.
בים הירוק, בגלים סוערים.
בדשא צהוב וציפור מעופפת
בלבי נרגשים והומים מיתרים.
בילדים משחקים על מגרש לעת ערב
בסוס השועט אל אופק רחוק
בנביחה ויללה של תן ושל כלב
עולה בי אותו הניגון המתוק.
בנווד הצועד אל אי- שם כמו תמיד
בילדון שאינו חושב על עתיד
באדם שאותו אין דבר שמפחיד
בניגון של הלב וברטט מיתרים.
4
שירה
שקט.
כ"ג בשבט תשס"ט (17.2.2009)
ואולי ואולי ואולי
מתגלגלת, מתגלגלת,
שקר ושקר,
מגדל קלפים
מתפוצץ
בּוּם, שקט.
שרוף שורף שרוף
נעצרת, נעצרת
אמת על אמת
מסיכה
מתקלפת
בּוּם, שקט.
בּוּם.
שקט.
בּוּם
מתגלגלת, מתגלגלת,
שקר ושקר,
מגדל קלפים
מתפוצץ
בּוּם, שקט.
שרוף שורף שרוף
נעצרת, נעצרת
אמת על אמת
מסיכה
מתקלפת
בּוּם, שקט.
בּוּם.
שקט.
בּוּם
2
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- ו'
ט' בשבט תשס"ט (3.2.2009)
שוב, קצר... הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך, מבטיחה!
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
הוא פתח את הדלת, ראשו טרוד בשאלה כלשהי במתמטיקה, וקפא על עומדו.
"הי," היא חייכה אליו, "יש לכם אולי שקית סוכר?"
הוא נסוג אל תוך הבית, וסימן לה לבוא בעקבותיו.
"אני אחפש, רק שניה," אמר. "אבל
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
הוא פתח את הדלת, ראשו טרוד בשאלה כלשהי במתמטיקה, וקפא על עומדו.
"הי," היא חייכה אליו, "יש לכם אולי שקית סוכר?"
הוא נסוג אל תוך הבית, וסימן לה לבוא בעקבותיו.
"אני אחפש, רק שניה," אמר. "אבל
12
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- ה'
ח' בשבט תשס"ט (2.2.2009)
קבלוהו בתרועות חצוצרה! הפרק החמישי של "עד שתחפץ", יוצא סופסוף לאור!! קבלוהו והללוהו! ותודה לכל המעריצים של ישראל (!) ועמית (?) על כל הדחיפות קדימה... מצטערת על הפרק הקצרצר, אנא סלחו. יום נפלא
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
ישראל התרומם במיטתו. השעה היתה אחת בלילה, והבית דמם.
בחדר
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
ישראל התרומם במיטתו. השעה היתה אחת בלילה, והבית דמם.
בחדר
13
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- ג'
א' בטבת תשס"ט (28.12.2008)
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
הוא תחב את המפתח בחורו, והמנוע התעורר בשאגה. המגבים החלו לפעול, מנקים את השמשה ממים, הלוך ושוב. אדים הצטברו על פנים החלון וישראל ניקה אותו בשרוולו, מתגבר על הדחף הילדותי לכתוב "נקו אותי!" על השמשה. אחרי הכל, זה היה הרכב שלו.
ערפילים כיסו את
הוא תחב את המפתח בחורו, והמנוע התעורר בשאגה. המגבים החלו לפעול, מנקים את השמשה ממים, הלוך ושוב. אדים הצטברו על פנים החלון וישראל ניקה אותו בשרוולו, מתגבר על הדחף הילדותי לכתוב "נקו אותי!" על השמשה. אחרי הכל, זה היה הרכב שלו.
ערפילים כיסו את
11
שירה
[*לא רציתי]
י"ז בכסלו תשס"ט (14.12.2008)
שוכבת על הרחוב המטונף
משקריי
מניחה לגשם לרוקן
עצמו, אל מרזביי
מוטחת בקירות
חדרי לבבי האטום
מותכת בארסיות
מילותי הריקות
מאהבה.
[לא, לא רציתי---]
הופרד מאכזריות מהבית השני שלו, שהפך לשיר בפני עצמו. מקווה שתאהבו בכל זאת.
משקריי
מניחה לגשם לרוקן
עצמו, אל מרזביי
מוטחת בקירות
חדרי לבבי האטום
מותכת בארסיות
מילותי הריקות
מאהבה.
[לא, לא רציתי---]
הופרד מאכזריות מהבית השני שלו, שהפך לשיר בפני עצמו. מקווה שתאהבו בכל זאת.
6
שירה
לפני השינה
ט"ז בחשוון תשס"ט (14.11.2008)
אב מספר סיפור לבתו,
לפני השינה.
והאור דולק ובחדר נעים,
נסיכה ואביר על סוס לבן
ואלפי קסמים ופלאים.
והילדה מאושרת, והאב מחייך
והכל על מי מנוחות מתנהל.
וכפות ידיהם אחוזות
לדפדף יחדיו בתמונות,
לפני השינה.
אך אז מגיע הסיפור לקיצו
וידי הילדה נלפתות
והיא מתחננת ובוכה,
עוד סיפור אחד, אבא,
רק עוד קצת
לפני השינה.
אך האב מסרב
את החדר עוזב
לא
לפני השינה.
והאור דולק ובחדר נעים,
נסיכה ואביר על סוס לבן
ואלפי קסמים ופלאים.
והילדה מאושרת, והאב מחייך
והכל על מי מנוחות מתנהל.
וכפות ידיהם אחוזות
לדפדף יחדיו בתמונות,
לפני השינה.
אך אז מגיע הסיפור לקיצו
וידי הילדה נלפתות
והיא מתחננת ובוכה,
עוד סיפור אחד, אבא,
רק עוד קצת
לפני השינה.
אך האב מסרב
את החדר עוזב
לא
7
שירה
ילד עזוב
ה' בחשוון תשס"ט (3.11.2008)
נותן את כולך...
מה אתה חושב?
ילד טיפש.
הם לא יהיו שם כשתיפול,
הם יטמנו אותך בחול-
ואתה חי.
צעק, צעק, ילד רטוב,
צעק, צעק, ילד עזוב,
נער את העולם הבטוח,
הפקר שערך לרוח,
על גלי הבדידות
שטות ספינות עזובות
ואתה אחריהן.
נותן את כולך...
השאר מעט לעצמך.
נותן את כולך...
ילד עזוב.
לא נכתב לאף אחד,
ואין כאן רמזים סמויים אז לא לחפש.
מה אתה חושב?
ילד טיפש.
הם לא יהיו שם כשתיפול,
הם יטמנו אותך בחול-
ואתה חי.
צעק, צעק, ילד רטוב,
צעק, צעק, ילד עזוב,
נער את העולם הבטוח,
הפקר שערך לרוח,
על גלי הבדידות
שטות ספינות עזובות
ואתה אחריהן.
נותן את כולך...
השאר מעט לעצמך.
נותן את כולך...
ילד עזוב.
לא נכתב לאף אחד,
ואין כאן רמזים סמויים אז לא לחפש.
7
קטע
משתנה
כ"ג בתשרי תשס"ט (22.10.2008)
פעם
היתה אמונה בשובה של שמש ישנה
היה חלום כמעט מושג ותקווה איתנה
היו חיים.
היום
יש אמונה שהלילה יעלה
אין תקווה שהחושך יפוג והשחר יתגלה
יש קרעים.
היתה אמונה בשובה של שמש ישנה
היה חלום כמעט מושג ותקווה איתנה
היו חיים.
היום
יש אמונה שהלילה יעלה
אין תקווה שהחושך יפוג והשחר יתגלה
יש קרעים.
4
שירה
בסדר.
י"ד בתשרי תשס"ט (13.10.2008)
בין רחוב רטוב למשנהו,
בין פינה קודרת לאחרת,
בין איש אפור לרעהו
בין גשם לדמעה מתגלגלת.
בין זוג אוהבים השקועים
זה בעולמו של זה, וזו
בעולמה שלה.
בין שקיעה לשקיעה בעולם ספוג
צער,
ודמע ויזע.
בין עורק- לסלע
בין נשימה חטופה
לדממה
אני.
בסדר.
בין פינה קודרת לאחרת,
בין איש אפור לרעהו
בין גשם לדמעה מתגלגלת.
בין זוג אוהבים השקועים
זה בעולמו של זה, וזו
בעולמה שלה.
בין שקיעה לשקיעה בעולם ספוג
צער,
ודמע ויזע.
בין עורק- לסלע
בין נשימה חטופה
לדממה
אני.
בסדר.
5
שירה
אמת
ח' בתשרי תשס"ט (7.10.2008)
וכשהמסך נפתח
חיוך נמתח
להסתיר חורי גולגולת ריקים
טיפות מים נושרות בהדהוד אין- סופי
ומבט רדוף.
תיבת אוצר שדודה
מיטת אישה ריקה
שורה מחוקה
המסך יורד
חיוך דועך
על הבמה חיים ריקים, מחוקים
שותקים
חיוך נמתח
להסתיר חורי גולגולת ריקים
טיפות מים נושרות בהדהוד אין- סופי
ומבט רדוף.
תיבת אוצר שדודה
מיטת אישה ריקה
שורה מחוקה
המסך יורד
חיוך דועך
על הבמה חיים ריקים, מחוקים
שותקים
4
שירה
השעה
כ"ח באלול תשס"ח (28.9.2008)
לילדה אחת
בשעה שבה אף אחד לא חי,
שבה אף אחד לא נושם.
בשעה בה איש לא ישן,
בשעה בה איש לא חש.
בזמן שאין כלום,
בזמן שיש הכל,
כאב וצער מעורבים זה בזה
נפרדים
בשעה בה השמים הם לא יותר מיריעת קטיפה,
והארץ היא משי צומח
אך דומם.
בשעה בה אש היא קרה,
ומים הם מוצק,
והאדמה לבנה,
והרוח עומדת.
בשעה בה אדם לא אוהב,
בה
בשעה שבה אף אחד לא חי,
שבה אף אחד לא נושם.
בשעה בה איש לא ישן,
בשעה בה איש לא חש.
בזמן שאין כלום,
בזמן שיש הכל,
כאב וצער מעורבים זה בזה
נפרדים
בשעה בה השמים הם לא יותר מיריעת קטיפה,
והארץ היא משי צומח
אך דומם.
בשעה בה אש היא קרה,
ומים הם מוצק,
והאדמה לבנה,
והרוח עומדת.
בשעה בה אדם לא אוהב,
בה
31
קטע
שקט
כ"ז באב תשס"ח (28.8.2008)
רעם יריה.
הלמות התוף.
קולו העמום של תותח.
שרשרות נמתחות,
חבלים נקשרים.
זעקת פצוע-
ושקט.
באוויר ריח שריפה ודם,
וטעמו מלוח על שפתיי.
על האדמה פזורות גוויות,
ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים,
עטופה ערפל דקיק ורוח בוכיה.
אני מרים עיניי לשמים, לבי בוכה בקרבי.
עיניי נשואות אל- על, שואלות, מבקשות.
ושקט.
גשם מטפטף, מתחזק.
מימיו הקרים, המתוקים,
מתערבים
הלמות התוף.
קולו העמום של תותח.
שרשרות נמתחות,
חבלים נקשרים.
זעקת פצוע-
ושקט.
באוויר ריח שריפה ודם,
וטעמו מלוח על שפתיי.
על האדמה פזורות גוויות,
ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים,
עטופה ערפל דקיק ורוח בוכיה.
אני מרים עיניי לשמים, לבי בוכה בקרבי.
עיניי נשואות אל- על, שואלות, מבקשות.
ושקט.
גשם מטפטף, מתחזק.
מימיו הקרים, המתוקים,
מתערבים
1
קטע
ממחר
כ"ד באב תשס"ח (25.8.2008)
ממחר אני אהיה עוד אחד מאותם ילדים בשחור לבן, שכולם אומרים כמה מוצלחים הם היו מבחוץ.
ממחר אני אהיה עוד אחד מאותם משוגעים שאיש לא מבין מה קרה להם.
ממחר אני אהיה עוד אחד מאלה שהפצע שלהם היה כל כך נורא, עד שגם חמישים כדורים לא הספיקו.
ממחר אני אהיה עוד זיכרון, תמונה על הקיר וכאב שכוח.
ממחר אני אהיה עוד סיפור לחדשות, ילדה מוצלחת מבית טוב שלא הלך לה.
ממחר- עוד אחד שנותר שבור, והפעם זו
ממחר אני אהיה עוד אחד מאותם משוגעים שאיש לא מבין מה קרה להם.
ממחר אני אהיה עוד אחד מאלה שהפצע שלהם היה כל כך נורא, עד שגם חמישים כדורים לא הספיקו.
ממחר אני אהיה עוד זיכרון, תמונה על הקיר וכאב שכוח.
ממחר אני אהיה עוד סיפור לחדשות, ילדה מוצלחת מבית טוב שלא הלך לה.
ממחר- עוד אחד שנותר שבור, והפעם זו
19
שירה
תנו לי את השקט שלי
ט' באב תשס"ח (10.8.2008)
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך יכולים להציק,
עשרים וארבע שעות וזה עדיין לא מספיק
אני לא כמוכם, רדו לי מהגב
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך יכולים להיות עוורים,
הם עדיין חושבים שאת ילדת פרברים
תעזבו, תנו לחיות
אתם חיים בחלומות
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך לא מבינים
הם עוד חושבים שחלומותייך וורודים
את דוהרת על
עשרים וארבע שעות וזה עדיין לא מספיק
אני לא כמוכם, רדו לי מהגב
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך יכולים להיות עוורים,
הם עדיין חושבים שאת ילדת פרברים
תעזבו, תנו לחיות
אתם חיים בחלומות
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך לא מבינים
הם עוד חושבים שחלומותייך וורודים
את דוהרת על
30
שירה
חיוך
י"ח בתמוז תשס"ח (21.7.2008)
מלחמות
ודם
וכאב
וצער
ופרחים עולים על תילי העפר.
זעקות
וזקנה
ופשע
וזעם
וציפורים שורקות מראש ההר.
יגון
שמחה
צהלה
אנחה
אלפיים שנים כמו בכור היתוך
וּמר וְמתוק הופכים
חיוך.
ודם
וכאב
וצער
ופרחים עולים על תילי העפר.
זעקות
וזקנה
ופשע
וזעם
וציפורים שורקות מראש ההר.
יגון
שמחה
צהלה
אנחה
אלפיים שנים כמו בכור היתוך
וּמר וְמתוק הופכים
חיוך.
4
שירה
כבר שנה
ט"ו בתמוז תשס"ח (18.7.2008)
התוכל לאמר לי,
סב בא בימים,
מי הוא זה המפריח זכרונות?
שהיו ואינם.
יחד עם פרחי אהבה מלבלבת,
פרפרים מרחפים אל נבכי העבר
ומשם אל העתיד.
התוכל לאמר לי
מי מפריח אביב.
התוכלו לאמר,
ילדים שוחקים
מי הוא זה החורש בשדות?
מוכנים לזריעה.
המצית שמש בשקיעה מאוחרת,
בחיוך אחרון של פרידה מתוקה,
של פגישה למחרת.
התוכלו לאמר לי
מי לקיץ הוא אב.
התוכלי
סב בא בימים,
מי הוא זה המפריח זכרונות?
שהיו ואינם.
יחד עם פרחי אהבה מלבלבת,
פרפרים מרחפים אל נבכי העבר
ומשם אל העתיד.
התוכל לאמר לי
מי מפריח אביב.
התוכלו לאמר,
ילדים שוחקים
מי הוא זה החורש בשדות?
מוכנים לזריעה.
המצית שמש בשקיעה מאוחרת,
בחיוך אחרון של פרידה מתוקה,
של פגישה למחרת.
התוכלו לאמר לי
מי לקיץ הוא אב.
התוכלי
3
שירה
רעש. כאב. שלווה.
ז' בתמוז תשס"ח (10.7.2008)
רעש
חודר מתוך
דממה אטומה
במכסה של
אדישות מכוונת
ולא רק
כמגננה מפני החוץ.
רעש חודר מתוך דממה אטומה במכסה של אדישות מכוונת,
ולא רק כמגננה מפני החוץ. [גם התקפה לפני הפנים.]
כאב
ננעץ בתוך
לב אטום
במעטה של
רגישות מהוקצעת
ולא רק
כדי לא להחצין.
כאב ננעץ בתוך לב אטום במעטה של רגישות מהוקצעת,
ולא רק כדי לא להחצין. [רגשות.]
ואז שלווה
מבורכת
חודר מתוך
דממה אטומה
במכסה של
אדישות מכוונת
ולא רק
כמגננה מפני החוץ.
רעש חודר מתוך דממה אטומה במכסה של אדישות מכוונת,
ולא רק כמגננה מפני החוץ. [גם התקפה לפני הפנים.]
כאב
ננעץ בתוך
לב אטום
במעטה של
רגישות מהוקצעת
ולא רק
כדי לא להחצין.
כאב ננעץ בתוך לב אטום במעטה של רגישות מהוקצעת,
ולא רק כדי לא להחצין. [רגשות.]
ואז שלווה
מבורכת
22
שירה
לב שבור
ג' בתמוז תשס"ח (6.7.2008)
מי ידע סודות לב שבור,
אני שואלת,
מביטה באלה שלא.
שבמרוצת החיים
הלוך ושוב,
שוּב ולך,
כבר שכחו.
מי ידע סודות לב שבור,
אני תוהה,
משקיפה אל אוטוסטרדת החיים.
שם לא פעם
מתרחשות תאונות
ואין מושיט יד.
[כי להיות ישראלים כבר שכחנו.]
מי ידע סודות לב שבור,
אני מהרהרת,
ומחפשת בנרות שכבר אינם עוזרים.
גם מקל של עץ
כבר חלש אורו
מלמצוא את התשובה.
שכבר
אני שואלת,
מביטה באלה שלא.
שבמרוצת החיים
הלוך ושוב,
שוּב ולך,
כבר שכחו.
מי ידע סודות לב שבור,
אני תוהה,
משקיפה אל אוטוסטרדת החיים.
שם לא פעם
מתרחשות תאונות
ואין מושיט יד.
[כי להיות ישראלים כבר שכחנו.]
מי ידע סודות לב שבור,
אני מהרהרת,
ומחפשת בנרות שכבר אינם עוזרים.
גם מקל של עץ
כבר חלש אורו
מלמצוא את התשובה.
שכבר
52
שירה
ובימים ההם
כ"א בסיוון תשס"ח (24.6.2008)
ובימים ההם,
כשסערה שורפת את השדות
ואת ליבי,
אבד הקול.
הקול המדריך אותי,
עוגני,
בו נאחזתי
כדי לא להישרף
עם השדות.
והימים.
ימי סערה באו עלינו
באמצע הקציר.
גשם זלעפות ניתך
על גבות חשופים
של קוצרים.
באמצע הקציר.
והקול.
הקול אבד.
ורק עתה
אני יודעת
כמה יקר הוא היה.
וסערה.
ולהבה.
ושדות.
וקוצרים.
ולב שבור.
וקול.
וקול.
וקול.
אובד
כשסערה שורפת את השדות
ואת ליבי,
אבד הקול.
הקול המדריך אותי,
עוגני,
בו נאחזתי
כדי לא להישרף
עם השדות.
והימים.
ימי סערה באו עלינו
באמצע הקציר.
גשם זלעפות ניתך
על גבות חשופים
של קוצרים.
באמצע הקציר.
והקול.
הקול אבד.
ורק עתה
אני יודעת
כמה יקר הוא היה.
וסערה.
ולהבה.
ושדות.
וקוצרים.
ולב שבור.
וקול.
וקול.
וקול.
אובד
4
קטע
מסיכה
ט' בסיוון תשס"ח (12.6.2008)
אני מתבוננת בה, בעיניים שבאמת הן חומות, אבל עכשיו הן אדומות,
ובשיער הפרוע שבאמת הוא חום, ועכשיו הוא אדום.
אני מכירה כל תו ותו מפניה, כמו את כף ידי.
הנמשים הפזורים על העור הבהיר, הדרך בה הפה מתעוות בבכי.
אני יכולה לקרוא את מחשבותיה על פניה, למרות שאיש לא יכול לעשות זאת מלבדי.
אנחנו יחד בכל מקום, למרות שמבפנים אנחנו כל כך שונות.
היא אמיתית, ואני רק מסיכה.
ולמרות זאת, היא אוהבת
ובשיער הפרוע שבאמת הוא חום, ועכשיו הוא אדום.
אני מכירה כל תו ותו מפניה, כמו את כף ידי.
הנמשים הפזורים על העור הבהיר, הדרך בה הפה מתעוות בבכי.
אני יכולה לקרוא את מחשבותיה על פניה, למרות שאיש לא יכול לעשות זאת מלבדי.
אנחנו יחד בכל מקום, למרות שמבפנים אנחנו כל כך שונות.
היא אמיתית, ואני רק מסיכה.
ולמרות זאת, היא אוהבת
18
קטע
התאבדות
כ"ז באייר תשס"ח (1.6.2008)
המים זרמו על גופה, והיא פתחה את פיה,
מניחה להם להציף אותה.
המים עיוורו את עיניה, סימאו את מוחה.
הם גלשו על פניה, סותמים את אפה.
גופה שיווע לאוויר, והיא התעלמה ממנו.
נותנת למים להציף---
היא חשה במשקה מחליק במורד גרונה, אל קיבתה.
ראשה הסתחרר, מבטה התערפל.
בניסיון נואש נאחזה בשולחן המתנדנד מולה,
בנסיון נואש לייצב הכל סביבה.
העולם כולו נע סביב, והיא נכנעה לאלכוהול,
מניחה
מניחה להם להציף אותה.
המים עיוורו את עיניה, סימאו את מוחה.
הם גלשו על פניה, סותמים את אפה.
גופה שיווע לאוויר, והיא התעלמה ממנו.
נותנת למים להציף---
היא חשה במשקה מחליק במורד גרונה, אל קיבתה.
ראשה הסתחרר, מבטה התערפל.
בניסיון נואש נאחזה בשולחן המתנדנד מולה,
בנסיון נואש לייצב הכל סביבה.
העולם כולו נע סביב, והיא נכנעה לאלכוהול,
מניחה
8
בת שמש
זה מין רגע כזה של תמימות
בוסרות בשלה של
רגעים מתוקים ש
פותחים לי פסוקיות.
אין בי ממש
אין בי, ואף לא בך
מעין רצון חמוץ מתקתק
לחזור להתחלה.
זוהי תחילתו של סוף
סיפור בחרוזים.
אולי
שיר לפי פרקים
עימודים מדוייקים
כמונו יחד לבד.
[היא בת שמונה עשרה
צעירה מכדי לדעת מה נשיקה כמו זו אמורה לסמל
אך שפתיה, הן לא היו זרות למגע
היא אהבה את זה יותר מדי
ובבקשה, אל תיתן לזה להיות אהבה
או האם אנו יכולים לקבל מספיק?
עיירת הקולג' הזו קטנה מדי עבור שנינו.
אז אנחנו בורחים,
נארוז את התיקים ונתפוס את הרכבת הראשונה
אנחנו בורחים מכאן לכל הרוחות,
המקום הזה יכול להישרף בשביל כל מה שאכפת לנו ממנו]
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
סיפור בהמשכים
עד שתחפץ- ב'
כ"ט בכסלו תשס"ט (26.12.2008)
"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"
עיניה רפרפו ואז נפקחו, ופיה פלט אנחה חלושה.
היא לא ידעה כיצד נראה הגהנום, אך אפילו בחלומותיה השחורים ביותר לא דמיינה את עצמה קשורה אל אינפוזיה, ומסכת חמצן על פניה.
וגן עדן זה בוודאי לא יכול להיות.
המסקנה היתה ברורה כמו אורות הפלורוסנט
עיניה רפרפו ואז נפקחו, ופיה פלט אנחה חלושה.
היא לא ידעה כיצד נראה הגהנום, אך אפילו בחלומותיה השחורים ביותר לא דמיינה את עצמה קשורה אל אינפוזיה, ומסכת חמצן על פניה.
וגן עדן זה בוודאי לא יכול להיות.
המסקנה היתה ברורה כמו אורות הפלורוסנט
12
מונולוג
נסחף
ט"ז בכסלו תשס"ט (13.12.2008)
החיים זה כמו ללכת בנהר.
ללכת נגד הזרם, ישר אחרי החורף. בהפשרה.
הבגדים נדבקים לך לעור, אבל אין מה לעשות, כי כבר נכנסת, נכון?
ואם תעצור, מי יערוב לכך שתוכל להמשיך.
אז ממשיכים. עוד צעד קדימה, ועוד אחד. ולא להרים את הרגל מעל המים, אף פעם, כי זה משפריץ. וחבל, חבל להרטיב עוד בגד. עוד חולצה שלא בטוח שאי- פעם תתייבש.
האבנים מלמטה מחליקות, נסחפות מתחתיך. קוראות לך להיסחף איתן, תראה כמה זה
ללכת נגד הזרם, ישר אחרי החורף. בהפשרה.
הבגדים נדבקים לך לעור, אבל אין מה לעשות, כי כבר נכנסת, נכון?
ואם תעצור, מי יערוב לכך שתוכל להמשיך.
אז ממשיכים. עוד צעד קדימה, ועוד אחד. ולא להרים את הרגל מעל המים, אף פעם, כי זה משפריץ. וחבל, חבל להרטיב עוד בגד. עוד חולצה שלא בטוח שאי- פעם תתייבש.
האבנים מלמטה מחליקות, נסחפות מתחתיך. קוראות לך להיסחף איתן, תראה כמה זה
5
שירה
בנשימה
ט"ז בחשוון תשס"ט (14.11.2008)
להתעורר בכל בוקר למבטים שואלים
לקום מהמיטה אל אנשים שחושבים
שמבינים
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה סוררת
דואבת
להתעורר בכל בוקר לחיוכים מהוססים
לקום אל התנועה של חיים חדשים
מפוספסים
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה סוררת
דואבת
להתעורר פעם אחרונה אל שגרה רגילה
לקום ולהרחיק את האבק מהפינה
בנשימה
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה
לקום מהמיטה אל אנשים שחושבים
שמבינים
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה סוררת
דואבת
להתעורר בכל בוקר לחיוכים מהוססים
לקום אל התנועה של חיים חדשים
מפוספסים
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה סוררת
דואבת
להתעורר פעם אחרונה אל שגרה רגילה
לקום ולהרחיק את האבק מהפינה
בנשימה
בכל נשימה צורבת
זעקה כואבת
דמעה
3
קטע
התבגרות
ג' בחשוון תשס"ט (1.11.2008)
ציפור ופרפר וילדה מחייכת
ושמש עם משקפיים שחורים, עיוורת
לכל הצרות
ילדוּת
תמימות מעושה,
צמר גפן
מתוק.
גולגולת ושד וחיוך מדמם
ומלאך עם כנפיים שבורות, שלא עולות
מעל כל המכשולים
נערוּת
תמימות מתחקה אחר פעם
צמר גפן
[נשזר בין רגע לחבל.]
ושמש עם משקפיים שחורים, עיוורת
לכל הצרות
ילדוּת
תמימות מעושה,
צמר גפן
מתוק.
גולגולת ושד וחיוך מדמם
ומלאך עם כנפיים שבורות, שלא עולות
מעל כל המכשולים
נערוּת
תמימות מתחקה אחר פעם
צמר גפן
[נשזר בין רגע לחבל.]
4
קטע
שקט
י"ח בתשרי תשס"ט (17.10.2008)
רעם יריה.
הלמות התוף.
קולו העמוק של תותח.
שרשרות נמתחות,
חבלים נקשרים.
זעקת פצוע-
ושקט.
באויר ריח שריפה ודם,
וטעמו מלוח על שפתיי.
על האדמה פזורות גוויות,
ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים,
עטופה ערפל דקיק ורוח בוכיה.
אני מרים עיניי לשמים, ליבי בוכה בקרבי.
עיניי נשואות אל- על, שואלות, מבקשות.
ושקט.
גשם מטפטף, מתחזק.
מימיו הקרים, המתוקים,
מתערבים
הלמות התוף.
קולו העמוק של תותח.
שרשרות נמתחות,
חבלים נקשרים.
זעקת פצוע-
ושקט.
באויר ריח שריפה ודם,
וטעמו מלוח על שפתיי.
על האדמה פזורות גוויות,
ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים,
עטופה ערפל דקיק ורוח בוכיה.
אני מרים עיניי לשמים, ליבי בוכה בקרבי.
עיניי נשואות אל- על, שואלות, מבקשות.
ושקט.
גשם מטפטף, מתחזק.
מימיו הקרים, המתוקים,
מתערבים
3
מונולוג
עוף חול
י"א בתשרי תשס"ט (10.10.2008)
אני עוף חול.
נולדת מחדש מתוך האפר של עצמי,
אני
יושבת
ומחכה לשריפה הבאה.
לפעמים אני פורשת כנפיים, להתמתח קצת,
ואז אני פוגעת באחרים בנוצותיי
שרק נראות עדינות.
אני עוף חול.
יפהפה מבחוץ
אך קטלני מבפנים,
זהו עוף החול.
ואני- קטלנית.
יושבת
ומחכה לשריפה הבאה.
פירומנית.
נולדת מחדש מתוך האפר של עצמי,
אני
יושבת
ומחכה לשריפה הבאה.
לפעמים אני פורשת כנפיים, להתמתח קצת,
ואז אני פוגעת באחרים בנוצותיי
שרק נראות עדינות.
אני עוף חול.
יפהפה מבחוץ
אך קטלני מבפנים,
זהו עוף החול.
ואני- קטלנית.
יושבת
ומחכה לשריפה הבאה.
פירומנית.
21
קטע
התנתקות
י"א בתשרי תשס"ט (10.10.2008)
ספסל בודד כורע תחת מעטה חשיכה
יד מחפשת נחמה ביד אחות
חיוך תלוש מרחף באוויר
חיוך חיוור נוחת על הארץ
מצע של עלי שלכת מרככים נפילתו
והרשרוש הנשמע
הוא לב זעיר- נשבר.
יד אחות נעלמת
ספסל בודד נעלם
חשיכה נעלמת.
יד מחפשת נחמה ביד אחות
חיוך תלוש מרחף באוויר
חיוך חיוור נוחת על הארץ
מצע של עלי שלכת מרככים נפילתו
והרשרוש הנשמע
הוא לב זעיר- נשבר.
יד אחות נעלמת
ספסל בודד נעלם
חשיכה נעלמת.
4
שירה
צחוק הגורל
ט"ז באלול תשס"ח (16.9.2008)
הרוח הנושבת עליי
מייבשת את עורי
ואת עיניי
דע, כי הגשם היורד, לא ברכה הוא-
כי אם צחוק הגורל.
על חוסר האונים שלי-
על החוסר בעונים לשאלותיי.
שעוד נסחפות עם הרוח-ומייבשות את עיניי.
מייבשת את עורי
ואת עיניי
דע, כי הגשם היורד, לא ברכה הוא-
כי אם צחוק הגורל.
על חוסר האונים שלי-
על החוסר בעונים לשאלותיי.
שעוד נסחפות עם הרוח-ומייבשות את עיניי.
7
שירה
יש בנוף
כ"ז באב תשס"ח (28.8.2008)
מזמן לזמן
יש בנוף משהו עצוב
למתבונן מן החלון
אולי מחשבות על יום אתמול
אשר כבר לא ישוב.
יש בנוף משהו עצוב
למשקיף בו מרחוק
אולי אמונה, מה שהיה-
ולא יחזור- חשוב.
יש בנוף משהו מרתק
למי שבתנועה
והמבט נודד הרחק
חולף גבעה גבעה.
יש בנוף שמסביב
דבר בלתי מוסבר
אולי עבר?
אולי מחר?
יש בנוף...
יש בנוף משהו עצוב
למתבונן מן החלון
אולי מחשבות על יום אתמול
אשר כבר לא ישוב.
יש בנוף משהו עצוב
למשקיף בו מרחוק
אולי אמונה, מה שהיה-
ולא יחזור- חשוב.
יש בנוף משהו מרתק
למי שבתנועה
והמבט נודד הרחק
חולף גבעה גבעה.
יש בנוף שמסביב
דבר בלתי מוסבר
אולי עבר?
אולי מחר?
יש בנוף...
5
מכתב
שלום לך, אהוב שלי.
ט"ז באב תשס"ח (17.8.2008)
שלום לך, אהוב שלי.
הפרחים ששתלת בגינה לפני שהלכת, כבר פורחים.
אני זוכרת את היום בו טמנת אותם באדמה, זרעים ותו לא.
והם פרחו.
אני מביטה בהם בכל יום, לפני לכתי לישון.
הם מזכירים לי אותך.
האדמה, שעיבדת באהבה כה רבה.
אתה זוכר את הפעם ההיא שנסענו לטיול בגולן?
נפלת ונפצעת. חול חדר לפצע שלך, אבל לא הרשית לי לנקות אותו.
בעיניים זורחות אמרת: אדמת ארץ ישראל נמצאת עכשיו בדם
הפרחים ששתלת בגינה לפני שהלכת, כבר פורחים.
אני זוכרת את היום בו טמנת אותם באדמה, זרעים ותו לא.
והם פרחו.
אני מביטה בהם בכל יום, לפני לכתי לישון.
הם מזכירים לי אותך.
האדמה, שעיבדת באהבה כה רבה.
אתה זוכר את הפעם ההיא שנסענו לטיול בגולן?
נפלת ונפצעת. חול חדר לפצע שלך, אבל לא הרשית לי לנקות אותו.
בעיניים זורחות אמרת: אדמת ארץ ישראל נמצאת עכשיו בדם
23
קטע
אשב על הים
ב' באב תשס"ח (3.8.2008)
לפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאלך לי
ואמצא מקום להניח את הראש
רחוק
כדי לא להכביד על העולם
בכאבי
ולפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאלך לי
אנשים לא אוהבים מזון שאינו מוגש מוכן
ואותי, אותי יש לעכל שעות ארוכות--
ולפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאלך לי
אשב על הים
אמלאו בדמעותיי
ואשוב נקייה
או לפחות כלפי חוץ, וגם זה משהו
לנקות בפינות איני יודעת.
ואמצא מקום להניח את הראש
רחוק
כדי לא להכביד על העולם
בכאבי
ולפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאלך לי
אנשים לא אוהבים מזון שאינו מוגש מוכן
ואותי, אותי יש לעכל שעות ארוכות--
ולפעמים אני חושבת שאולי כדאי שאלך לי
אשב על הים
אמלאו בדמעותיי
ואשוב נקייה
או לפחות כלפי חוץ, וגם זה משהו
לנקות בפינות איני יודעת.
15
שירה
אישה מוכה.
י"ג בתמוז תשס"ח (16.7.2008)
לילדה יקרה, שעזבה ועדיין היא פה---
--------------------------------------------------------
חדר חשוך,
מיטה מוזנחת,
בין מצעים סתורים
דמות מונחת.
כפוף גווה,
שערה סבוך,
מבט מושפל,
נעלם החיוך.
אחת, אחת ושתיים,
ניחתות המכות על גבה,
שלוש, ארבע,
אש בוערת בגופה.
ומבט אפל תשגר
אל הניצב מעליה,
בשתיקה תספוג המלקות
על גבה ופניה.
חמש,
--------------------------------------------------------
חדר חשוך,
מיטה מוזנחת,
בין מצעים סתורים
דמות מונחת.
כפוף גווה,
שערה סבוך,
מבט מושפל,
נעלם החיוך.
אחת, אחת ושתיים,
ניחתות המכות על גבה,
שלוש, ארבע,
אש בוערת בגופה.
ומבט אפל תשגר
אל הניצב מעליה,
בשתיקה תספוג המלקות
על גבה ופניה.
חמש,
91
שירה
ריקוד אחרון
ו' בתמוז תשס"ח (9.7.2008)
השעון צלצל חצות
כשליבי נשבר
והעצב המכה באורלוגין,
מטוטלת כבדה על אבלי.
השמש אך הנצה
כשחשתי בעוזבך
והחוסר שולח קרניים,
חמות וצורבות את ראשי.
ההמון דהר ברחוב
כשחיפשתי אותך
ונעליים ופנים ורעש,
מסתתרים מאחורי מסיכה.
השמש שקעה ברוך
כשקראתי בשמך
והרוח הקרירה לפנות ערב,
סותרת שערי הסבוך.
השעון צלצל חצות
כשמצאתי אותך
ושנינו על רחבת הריקודים,
רוקדים
כשליבי נשבר
והעצב המכה באורלוגין,
מטוטלת כבדה על אבלי.
השמש אך הנצה
כשחשתי בעוזבך
והחוסר שולח קרניים,
חמות וצורבות את ראשי.
ההמון דהר ברחוב
כשחיפשתי אותך
ונעליים ופנים ורעש,
מסתתרים מאחורי מסיכה.
השמש שקעה ברוך
כשקראתי בשמך
והרוח הקרירה לפנות ערב,
סותרת שערי הסבוך.
השעון צלצל חצות
כשמצאתי אותך
ושנינו על רחבת הריקודים,
רוקדים
12
שירה
חזרה הביתה
כ"א בסיוון תשס"ח (24.6.2008)
"עובר אני כעת בין נופים חדשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים..."
ולאחר מסע נדודים,
בו כל עצם בגופי
נשברה
ולא רק פעם,
בו כל עצב בגופי
נשרף עד קצה גבול היכולת,
אני עולה אל הפסגה.
המסע מתקרב אל סופו.
ולאחר ייסורים קשים,
בהם כל רגש בליבי
נחשף לחוץ
בהם כל דמע בעיניי
זלג
ולא מרצון,
אני רואה את המטמון.
ליבי פועם בקרבי.
ופתאום
הצעדים נעשים
הצעדים הם נעשים כה איטיים..."
ולאחר מסע נדודים,
בו כל עצם בגופי
נשברה
ולא רק פעם,
בו כל עצב בגופי
נשרף עד קצה גבול היכולת,
אני עולה אל הפסגה.
המסע מתקרב אל סופו.
ולאחר ייסורים קשים,
בהם כל רגש בליבי
נחשף לחוץ
בהם כל דמע בעיניי
זלג
ולא מרצון,
אני רואה את המטמון.
ליבי פועם בקרבי.
ופתאום
הצעדים נעשים
7
שירה
גלים
ט"ז בסיוון תשס"ח (19.6.2008)
גלים
מתאמצת להחזיק את הראש מעל המים
והמלח חודר אל תוך העיניים
הצעקה נעצרת עוד לפני השפתיים.
גלים
הפה חסום, לא לחוש את המלח
האף מתאמץ לא לשים לב לריח
של הסוף שבתוך ראשי מצטווח.
גלים
מערבולות מתנפצות על ראשי
וקצף מציף את ליבי
רוח נושאת את קולי.
גלים
מכסים את ראשי
וחודרים אל תוך פי
מתנפצים על גופי.
מלוח ומר
אל חוף מבטחים
הגלים נושאים
מלוח
מתאמצת להחזיק את הראש מעל המים
והמלח חודר אל תוך העיניים
הצעקה נעצרת עוד לפני השפתיים.
גלים
הפה חסום, לא לחוש את המלח
האף מתאמץ לא לשים לב לריח
של הסוף שבתוך ראשי מצטווח.
גלים
מערבולות מתנפצות על ראשי
וקצף מציף את ליבי
רוח נושאת את קולי.
גלים
מכסים את ראשי
וחודרים אל תוך פי
מתנפצים על גופי.
מלוח ומר
אל חוף מבטחים
הגלים נושאים
מלוח
5
שירה
מחכים למשיח
ג' בסיוון תשס"ח (6.6.2008)
מחכים לו כבר שנים,
אנשים ונשים,
טף וזקנים,
בנות ובנים.
כל כך רוצים שהוא יגיע,
כל כך מקווים שיפתיע,
כולם מוכנים להריע,
רוצים שיגיע עכשיו.
כבר שנים שהם עומדים
[כמו] בשמש הקופחת
ועכשיו הם מחכים
כולם ביחד.
הלב נכסף וכמה,
העיניים נלטשות אי- שם,
הלב מתחנן בשתיקה,
רוצים שיהיה כבר כאן.
הנה הוא מגיע,
הטרמפ המיוחל,
"לאן?"
אנשים ונשים,
טף וזקנים,
בנות ובנים.
כל כך רוצים שהוא יגיע,
כל כך מקווים שיפתיע,
כולם מוכנים להריע,
רוצים שיגיע עכשיו.
כבר שנים שהם עומדים
[כמו] בשמש הקופחת
ועכשיו הם מחכים
כולם ביחד.
הלב נכסף וכמה,
העיניים נלטשות אי- שם,
הלב מתחנן בשתיקה,
רוצים שיהיה כבר כאן.
הנה הוא מגיע,
הטרמפ המיוחל,
"לאן?"
23
שירה
ציפור לבנה
כ"ג באייר תשס"ח (28.5.2008)
המשך ישיר ל"מוות כחול".
---
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
מתמתחת,
משתלחת.
עולה גבוה
אל השמש,
מלטפת בקרניים חמות,
עין שחורה נוצצת
באור הזהוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להתרחק מן האדמה.
ממהרת,
מאחרת.
עולה גבוה
מעל העצים,
רוחשים ברוח קרירה,
מקור צהוב מבריק
בריח הטוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
והשמיים
---
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
מתמתחת,
משתלחת.
עולה גבוה
אל השמש,
מלטפת בקרניים חמות,
עין שחורה נוצצת
באור הזהוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להתרחק מן האדמה.
ממהרת,
מאחרת.
עולה גבוה
מעל העצים,
רוחשים ברוח קרירה,
מקור צהוב מבריק
בריח הטוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
והשמיים
13